אדם בתוך עצמו

"זה לא קל להיות גם פה, גם שם, גם מעונן וגם קייצי", כך מדווח המוזיקאי אדם בן-אמיתי בשיר "תוך כדי שיחה". ואכן לאורך אלבום הבכורה שלו, "קעקוע", הוא מתאר תחושה קיומית של אדם שחווה בו זמנית עולמות שונים, ויחד עם זאת מרגיש נתק תמידי.

בן-אמיתי לא ניחן בקול יפה, אבל המורכבות שהוא מתאר מאפיינת גם את כישרון ההגשה שלו, שהוא מרשים ובוטח למרות שבריריותו. כתוצאה מכך הוא מצליח להעביר תחושות ולשכנע בכנותן ומיטיב לייחד את עצמו וליצור אווירה בכוח השירה שלו, הלחנים, ההפקה והעיבודים – על כל אלה הוא חתום. אומנם הניסיון המצטבר מוכיח שלרוב, מוטב שבאלבום הבכורה שלו ייעזר היוצר במפיק חיצוני, כעין מקצועית ואובייקטיבית שבכוח מבטה ילוטש האלבום.

עם זאת, בן-אמיתי הוא כבר יוצר מגובש למדי, אולי בזכות הייחוס (הוא הבן של המוזיקאי שאול בן אמיתי), וגם בזכות הניסיון שצבר בשנים שבהן היה הגיטריסט של יוני בלוך, אפרת גוש, שילה פרבר, מרינה מקסימיליאן בלומין, דניאל סלומון ועוד. ההפקה העשירה שיצר באלבומו היא מדויקת ומקפידה שלא למעוד לתחום ההפרזה.

עוזרים לו בכך יהוא ירון בבס, דניאל סלומון בפסנתר, מתן אפרת בתופים, אידית מינצר בקרן יער, ונגני כלי המיתרים מאיה בלזיצמן (צ'לו), חן שנהר וטלי גולדברג (כינורות) ונועם חיימוביץ' (וויולה). כולם (כולל בן-אמיתי בגיטרות) מנגנים במקצוענות וברגש. ביחד הם יוצרים צליל סמיך, מגוון בסגנונות, ושלם: הפופ הנמרץ שבשיר "וינס צ'ייס", לצד הרוק המתקדם של "אם תבואי", המזכיר שירים ישנים של להקת "קצת אחרת".

צליל סמיך

ככלל, השירים באלבום הם דינמיים. יש בהם התרחשות והם מתפתחים תוך כדי השירה. כך למשל בשיר "השתיקה". הוואלס שבתחילת השיר יוצר נימה קלאסית, שבשלב מסוים מתפרעת בצליליה עד שמתעשתת. קולו של בן-אמיתי משתדרג כשאביגיל רוז שרה איתו את הדואט היפה, "את לא יודעת" ובשיר "תוך כדי שיחה" הוא גם מעז פתאום לזעוק מתוך הנינוחות הקוּלית.

פה ושם האלבום זקוק לליטוש קל, שיבריק באופן אחיד את כל השירים. רובם המוחלט טובים, חלקם אפילו קליטים ולהיטיים מבלי לגרוע מעומקם. אבל שירים בודדים כמו "נזכרתי בעצמי" נשמעים מעט חלשים, כי מבחינה מוזיקלית יש בהם משהו שגור.

הישגו הגדול של בן-אמיתי הוא כישרונו לרגש ולהישמע מקורי, מעניין ויצירתי. את לחניו היפים והגשתו מעוררת הסימפתיה משלימים הטקסטים שלו. יש לו משפטים מסקרנים כמו הפתיח של השיר "השתיקה": "פתאום שקית סוכר ריקה נהיית עניין". הוא גם מפזר בשיריו אבחנות יפות, כמעט קופירייטריות בדיוקן הקולע, למשל בשיר הנושא, "קעקוע"הוא כותב, "החיים מפריעים לנו לחיות".

אבל מעבר לכך, בן-אמיתי יודע לספר סיפור ולתאר ברגישות רגעים אנושיים "קטנים" (כמו ההחמצה של זוג לשעבר שנפגש במקרה בשיר "את לא יודעת") וסיטואציות חברתיות (כמו האופן שבו לא תמיד נוכחים לגמרי בתוך שיחה, כפי שמומחש בשיר "תוך כדי שיחה").

גיבורת השיר "היא דומה למפל", מתהדרת בשלל דימויים שהיא מושוות אליהם. אבל לפעמים האמת פשוטה יותר – היא "דומה לעצמה", ובכך גם גובר יופייה ומשפיע על הסביבה – "כשהיא דומה לעצמה, אז פתאום כל שאר הדברים דומים לה". גם בן-אמיתי משכנע בכך שהוא דומה בעיקר לעצמו. כל שנדרש ממנו – ואין זה פשוט – הוא להמשיך להזין את תמציתו בחומרי אמת.

פורסם ב-ynet ב-6.1.2011