המוזיקה ברומן "דוקטור ז'יוואגו"
14 בנובמבר 2006"נשל הנחש" של מאיר אריאל – מבט אופטימי
1 בדצמבר 2006
הם אף פעם לא היו רק שירים. כמו שהופעות מעולם לא היו רק הופעות.
לפעמים שימשו כקודים של בלדרים או תמרורים בדרכים שהתנוונו. אבל בדרך כלל תפקדו כחנות ממתקים פעילה, שבה המוכר יודע שבסוכרייה אחת טמון רעל, אבל לא זוכר באיזו מהן, או מסרב לגלות.
לפעמים הם אנשים בחדר ישיבות משעמם, באמצע דיון. הפקידה, במקום לרשום פרוטוקול, מציירת אותם. לחדש הם לא מסוגלים, אז לוקחים את הצלילים הישנים, המסריחים מרוב יופי עקר, וחונטים אותם בארון קבורה שקוף. אוף, שירים.
לפני שהיא הולכת הביתה, בפעם האחרונה, הפקידה אוספת את הקצב שהצטבר בין מקשי המקלדת שלה. היא בטח תעשה איתו משהו. מהיום יש לה המון זמן. כל השבוע היא שומעת: שירים שעוד לא נוצרו, שירים שפג תוקפם, שירים לא גמורים, שאריות של שירים.
6 תגובה
יפה
הקפיץ לי את התהליך ההפוך (של איזו תוכנית מחשב) בו אפשר להקיש על מקש הרווח את קצב השיר והמחשב מנסה לזהות
הקצר הזה.
אהבתי את הרעיון של הסוכריות.
וליה גם.
נכנסתי הביתה, קילפתי במהירות את עטיפת האלבום, ותוך כדי שאני מעיף בה מבט סקרני ומשתומם – לעזאזל, היא היתה מ ו ז ר ה – תחבתי את הדיסק למכשיר. המכשיר השתעל קלות, לפני שהתחיל לנגן באי-רצון מופגן את האלבום שדחפתי לתוכו. כבר מהצלילים הראשונים התפשטה בי תחושה מטרידה של אי-נחת, שהלכה והתגברה עד כדי בחילה.
אתם מכירים את הסיטואציה שאתם מכינים לעצמכם קערית קורנפלקס, מפזרים קמצוץ סוכר מלמעלה, מוזגים חלב, ועם הכף הראשונה שמכניסים לפה מגלים שהחלב חמוץ? בדיוק זה. השירים היו מ ק ו ל ק ל י ם. המלודיות, המילים, החריזה, התזמור, העיבודים, מהכל נדף ריח חריף של עובש. מ ק ו ל ק ל י ם. הפכתי במהירות את העטיפה ואחרי חיפוש קצר מצאתי את תאריך התפוגה. הוא היה כל כך ישן, שלא הצלחתי אפילו לפענח אותו. איכס!
הוצאתי במהירות את הדיסק מהמכשיר שפלט אותו בגועל אנין, החזרתי אותו לעטיפה, וחזרתי לחנות.
הבחור מאחרי הקופה התפלא לפגוש אותי שוב. שכחת משהו?
אה… לא, תראה, הדיסק הזה שקניתי אצלכם לפני חצי שעה? אתה זוכר? הנה החשבונית, שמרתי אותה…
כן, בטח. מה הבעיה? הוא פגום?
אה… לא, הוא לא פגום, נראה לי… נראה לי שהתוקף שלו פג… הנה תסתכל בעצמך בתאריך התפוגה, אתה רואה? הוא מקולקל, פשוט מקולקל.
הבחור הביט בי בתמיהה. פג תוקף? לא יכול להיות! הוא לקח את העטיפה והפך אותה מכל הצדדים. במבט אבוד הוא התקשר בטלפון ומלמל כמה מילים. עשר שניות אחר כך עמד לידי מנהל החנות.
אדוני, אתה בטוח שקנית את הדיסק הזה כאן? אפשר לראות את החשבונית?
לאחר אישור הדברים גם על ידי המוכר בקופה, הוא הסתובב אלי נמרצות:
אדוני, אני מבקש את סליחתך. כבר עשרים שנה שאני מנהל את החנות, ואני יכול להבטיח לך שמעולם לא נתקלנו בתלונה על דיסק שפג תוקפו. אצלנו ברשת שביעות הרצון של הלקוחות הם בעדיפות ראשונה, אמינות ושירות הם מעל לכל. כל הסחורה בחנות שלנו היא סחורה טריה, ואנו מקפידים לבדוק באופן קבוע שלא נשארה על המדפים סחורה ישנה חלילה. כנראה קרתה כאן תקלה, ואני אדאג לכך שהאחראי לה יינזף נזיפה חמורה! אתה תקבל מיד זיכוי מתאים, ואני בטוח שתוכל למצוא בין המדפים אלבום אחר לשביעות רצונך המלאה!
במשפט האחרון הבטחון העצמי חזר אליו לגמרי. הוא הסתובב ועמד ללכת.
אה… סליחה… קראתי אליו, מנסה לתפוס את תשומת לבו שוב. הוא הביט בי במבט חשדני וקצר רוח, נרגז על שאני מתעקש להמשיך את האפיזודה הבלתי נעימה. מה עכשיו?
רציתי לשאול… מה תעשו עם האלבום המקולקל?
זאת היתה שאלה פשוטה, והוא ענה עליה בהקלה:
את הדיסק אנחנו מעבירים לגריסה, ואת העטיפה לשריפה. בחור, הוא פנה אלי בחביבות מוגזמת, אתה יכול להיות סמוך ובטוח שהחנות שלנו לא תעשה שום דבר שיכול לפגוע בסביבה. אנו אחראים לסביבה נקיה מכל זיהום שהוא, למען איכות חיים גבוהה ועבור עתיד ילדינו והדורות הבאים. כל האלבומים שפג תוקפם מושמדים מיד, על מנת להגן על איכות חיינו. אתה יכול להיות לגמרי רגוע!
הסתכלתי עוד רגע באלבום המקולקל שהוא החזיק בידו. האלבום הביט בי בחזרה באדישות מופגנת, כאילו לא שמע זה הרגע על גורלו הקרב.
אה… תשמע, אמרתי בהיסוס, אולי בכל אופן אני אשאיר את האלבום הזה אצלי…
אדוני!
החביבות נעלמה לגמרי.
אדוני, אתה בטוח שאתה רוצה את האלבום הזה? אני חייב להזהיר אותך! אנחנו לא יכולים להיות אחראים לאלבומים שפג תוקפם! אנחנו מאוד לא ממליצים להחזיק אלבום מעבר לתאריך התפוגה שלו!
אבל אני חטפתי את האלבום מידו ויצאתי מהחנות במהירות.
שניכם- יפה מאד מאד . תודה על מחשבות יפות ובונות עולמות על הבקר
שם משפט אחד נוצץ בערמה של ריקבון ורפש, משפט בודד שצריך (ויש יאמרו חובה) לבנות עליו שיר חדש לגמרי, ושם צלצול גיטרה שאפשר עוד להשתמש בו, חבל לזרוק; שם הקול נסדק או מחליק אל עמימות שעוד לא גיבשה צורה אפילו, היא כמו תינוקת באריזה שלה- מתבוננת על העולם בעיניים תמהות ועגולות.
האורגים מוכשרים הם: ערים שלמות צומחות על הריסות האחרות ופרחים מלבלבים על קקי של כלבים