עיניים שלהן

בשנים האחרונות ניטל מקדם האירוויזיון האלמנט הכי דרמטי – זהות מבצע השיר שייצג את ישראל באירוויזיון. אחרי שהוחלט עליה מראש, שלא לעיני המצלמות, נשאר רק לקבוע את השיר. הבחירה המצומצמת הזו – שיר אחד מתוך ארבעה בסך הכל – אינה יכולה באמת לייצר הזדהות ומתח, המרכיבים ההכרחיים לשידור טוב. ולמרות נקודת המוצא הבעייתית הזאת, הערוץ הראשון התגבר יפה על המגבלות האלה כששידר אמש (יום שני) את הקדם של 2009. הנוסחה שפעלה היתה משדר ענייני, ממוקד וזורם, ובעיקר הליהוק המוצלח של צמד הנציגות שלנו למוסקבה – אחינועם ניני ומירה עוואד.

החיבור הנשי הזה בין שתיהן נעים לאוזן ולעין, וכנראה בפעם הראשונה בתולדות הקדמים, כל השירים שהיו מועמדים לבחירה היו מהסוג המכבד את מבצעיו ואת מאזיניו. תרמה לכך העובדה שהשתיים כתבו את השירים, ביחד עם גיל דור, והתאימו אותן בדיוק למידותיהן. מדובר בזמרות מנוסות בעלות קול מצוין, מראה חינני ומקצוענות ניכרת. גם החיבה בין שתיהן ניכרה והוסיפה  לביצועים ההרמוניים שלהן. המשדר אמש, בהנחייתה של עדן הראל המשופשפת לא פחות, העביר את כל זה באופן משכנע. אומנם לא היו בו ברק וניצוצות, בעיקר בגלל הפורמט המצמצם, אבל גם לא היו בו תקלות או רגעים מביכים, וזה לא עניין של מה בכך כשמדובר בערוץ הראשון.

הגימיק בשירים הוא שלושת השפות שהוכנסו לכל אחד מהן – עברית, ערבית ואנגלית. למרבה ההפתעה, התוצאה טבעית וזורמת, מה גם שלשתיים מבטאים מושלמים בכל אחת מהשפות. בין כל שיר, בהפוגה שנועדה בין השאר לאפשר למבצעות להחליף בגדים – הגיש השחקן איציק כהן רגעים ביזאריים מהקדמים הקודמים. הקטעים המצולמים האלה עסקו בין השאר בתלבושות המביכות והמופרכות שכל עשור בתחרות הזו התמחה בהגחכה אופיינית שלהן. כהן סיפר שאפילו ירדנה ארזי, שכיכבה בקדמים האלה בווריאציות של בגדי צוענים, הודתה מאוחר יותר שנראתה בנסיבות האלה כמו מאדאם של בורדל. גם התנועה והכוריאוגרפיה זכתה אצל כהן לאזכורים מצולמים מגוחכים. אולי בזכות התזכורות האלה, התלבושות והכוריאוגרפיה בקדם של אמש היו סבירות. הכוריאוגרפיה אומנם היתה מיושנת ונעדרת יצירתיות, אבל לפחות לא תהווה כנראה נושא לבדיחה בשנים הקרובות.

בעשר הדקות שהוקצו לשליחת האס אמ אסים של הצופים, עדן הראל ראיינה את ניני ואת עוואד. "יצא לכן לראות את הקדם בשנה שעברה"? "לא", ענו השתיים במבוכה. "אבל אנחנו מאוד אוהבות את בועז מעודה", הזדרזה ניני להוסיף, "הוא גם התקשר להגיד לנו בהצלחה". אחר כך הן הוסיפו את המסרים המתבקשים על דו קיום, אהבה ושלום. הראל שאלה אותן איך הגיבו אנשים על הליהוק המשותף שלהן. "היו דעות לכאן ולכאן", ענתה עוואד בדיפלומטיות, עוקפת את המוקש של ההכפשות הגזעניות שנשלחו לעברן, בעיקר לעברה. הראל חזרה על השאלה בנוסח שונה – "קיבלתן תגובות מוזרות"? הפעם הן כבר השיבו בהומור כשסיפרו על העצומה, "שחתמו עליה עשרה אנשים (!)", שקראה להחרים את הקדם "כי שולחים שתי ערביות לייצג את ישראל".

בשם הממלכתיות של הערוץ, שודרו גם דבריו של הנשיא פרס, שבירך את השתיים והצליח לדחוס בדקה ומשהו כמעט אינספור פעמים של המילה "שלום". אחר כך הוקרן קטע מתוך סרט תיעודי שמתעד את ההכנות שלהן לאירוויזיון, ואחריו הגיע שיאו של הערב – ההצבעה. כאן המקום לציין שמבין השירים העדפתי באופן ברור את שיר מספר ארבע, "עינייך". משהו בלחן היפה ובחיבור החינני במיוחד של שתי הקולות שלהן הפך אותו לאהוב עלי. עם זאת, לא השתכנעתי שהוא בהכרח האירוויזיוני מבין כולם. המתנתי בסקרנות מסוימת להכרעה של ארבעת נקודות השידור. בקריית שמונה היא היתה חד משמעית – "עינייך". גם בבאר שבע לא התמהמהו – "עינייך". תהיתי אם יהיה פער בינם לבין ועדת השיפוט המרכזית של רשות השידור, שם השופטים מקצועיים יותר, אבל למרבה השמחה, גם הם העדיפו את "עינייך". נותר רק הקהל בבית, שבחר דווקא בוואלס "בואי לרקוד איתי", אבל זה לא עזר לו. לרגע כמעט התרחשה תקלה כאשר ללוח התוצאות לא נוסף הניקוד של הקהל ל"עינייך", אבל העניין תוקן במהירות ומיד התברר סופית שזהו השיר המנצח. הקונפטי נזרקו באוויר, השתיים ביצעו את "עינייך" בהקלה והשידור הסתיים ללא התרגשות מסעירה, אך בטעם טוב.

התפרסם ב-ynet ב-3.3.09