יהודה פוליקר ומנוליס רסוליס, "חומוס ספנייס"
8 באוקטובר 2007לא טעית, זוהי ריטה
8 באוקטובר 2007
דבש בלי עוקץ
גורמים מבטיחים רבים חברו יחד ב"דבש בכוורות", אלבום הסולו השני (אחרי שבע שנים) של אמיר פיי גוטמן. הוא מאויש בכותבים ובמלחינים נחשבים כמו: ג'וני שועלי, אסף אמדורסקי, מאיר גולדברג, דודי לוי, אמיר בן דוד, ואף קרן פלס – ספקית להיטים מדופלמת ומיקיאגי המתקמבק כמלחין. יש בו גם טקסטים אישיים, שעל חלקם חתום הזמר, והשיא: יציאה מהארון מתוקשרת – לחיזוק השירים והמכירות.
אז למה, למרות הפוטנציאל הססגוני, התוצאה כה דהויה?
בראש ובראשונה בגלל האישיות של פיי גוטמן כזמר, שאיננה מספיק עוצמתית. אין שום פיצוי או ערך מוסף שיחפה על קולו הקטן והרך מדי, כולל במקומות שהטקסטים מבקשים קשיחות. גם כאשר מתגלה כנות, היא אינה מרגשת באמת. כל הנוכחות נמצאת רק בעיבוד – של טל מטמור המפיק המוזיקלי, שבחר בניכור אלקטרוני, פלסטיקי ומתכתי, במקום בצלילים חמים ומקרבים. הרי כל העניין הוא הצלחתו של האיש השר לגרום לאנשים ללכת אחריו או איתו, להובילם לתוך עולמו ולגרום להם לשהות שם, להשתאות ולהשתהות. אבל כדי לעורר הזדהות של קהל רחב נדרשת אמינות שמקורה קודם כל בשכנוע עצמי של הזמר.
פיי גוטמן לא משכנע. דוגמה לכך נמצאת ב"דבש בכוורות", שיר הנושא, שבו הוא שר "בוז לסכנה". הבעיה היא שלא שומעים בשירתו את הבוז וגם לא את הסכנה. כל מה שנשאר זה אכן כפי שנאמר בשיר – "דבש בלי עוקץ", כלומר מתיקות רבה, ששום איום או כאב לא מאיימים עליה ומנטרלים אותה. אז כמה כבר אפשר לצרוך ממנה בלי שתימאס?
גם בשירים בעלי פוטנציאל לרתק כמו "רק שלא יכאב לי" שמילותיו נחוות כאמיתיות ("חושב על איך אני אזדקן, הייתי מת להתחתן ושאולי יהיה לי בן, אח… מה שהייתי נותן") ויש בו אלמנטים ערביים משובצים במוזיקה טראנסית מקושטת במקהלה – מרכיבי השיר אינם נדבקים זה לזה. כך גם בשירים "מותר לך" ו"האור שבקצה הבמה", שעיבודם העליז-מקפיץ ופשטני לא מתחבר לטקסטים המשבריים ("תאבד הכרה, תיפול לתוך האי שפיות, תתפוצץ לרסיסים, תקפוץ מבניינים" ו"הפרסום הזה גמר אותי קיבלתי שלילה").
ועדיין, למרות ההחמצות האלה, יש באלבום מעט שירים טובים: "יופי" החמוד, המעובד בחינניות קליטה, "שפעת" עם הסיפור המעניין ו"מרגיש" שניתן ממש להרגיש אותו. בשניים האחרונים פיי גוטמן כתב את המנגינה היפה (ב"מרגיש" גם חלק מהמילים). אפשר לראות בכך הוכחה לכך שלפעמים עדיף למצוא גישה פתוחה למאגרים הפנימיים יותר מאשר כותבים חיצוניים, שבמקרה הנוכחי יצרו גם שירים חיצוניים. חלקם הספיקו להבקיע את מעטפת הדיסק ולהצליח במצעדים. אבל בכל הנוגע לפלייליסט של הנשמה, הדבש אכן נשאר בכוורות מבלי שיעורר רצון אמיתי לרדות ממנו אל הצנצנות הפרטיות.
אמיר פיי גוטמן, "דבש בכוורות", "הד ארצי"
6.6.07, ynet