אפשר לחבב את להקת "אתניקX" ואפשר לתעב, אבל אי אפשר להתעלם מנוכחותה המשמעותית בפופ הישראלי, מהשפעתה ומכישרונה להתמיד וליצור להיטים נחרטים.  עשרים שנה מלאו לאלבום הבכורה שלה, שנים שבהן לצד שבחיה היא זכתה גם לבוז, בעיקר בתקופה שבה שלט הרוק התל אביבי, אבל גם מבקריה הבוטים ביותר תמיד הודו במקצוענותם המרשימה של יוצריה. אמש (חמישי), השוליים הנוכחיים של הרוק, להקות אינדי משובחות אך רובן זניחות מבחינת ההד שלהן, עשו כבוד ללהקת אתניקס במופע מחווה בשם "היא עוד תשוב" שהתקיים ב"אוזן בר" בתל אביב.

הרעיון למחווה הזו (שיזם גון בן ארי) הוא יפה. כשנזכרים בלהיטים של אתניקס, קל לזהות את מרכיב הכיף שבהם, שנשאר רלוונטי. וכך, החיבור הפוטנציאלי בין המיינסטרימיות הוותיקה של אתניקס לבין האלטרנטיביות הרעננה, לפחות בתיאוריה, של הלהקות הצעירות, עורר אתמול ציפייה וסקרנות. הבעיה היתה במימוש.

ארבע שעות נמשך המופע. זה היה ארוך מדי וחסר הצדקה, וגם גרם להתמעטות הדרגתית של הקהל. חלק מהזמן הוקדש להתארגנויות של הלהקות בין השירים. מרווחי הזמן האלה – שנועדו להוריד מהבמה כלי נגינה ולהעלות כלי נגינה אחרים, לנתק ולחבר אותם – היו פעמים רבות ארוכים מדי ומייגעים. כתוצאה מכך לא נוצר רצף של שירים והמופע התפזר שוב ושוב. סיבה נוספת להתארכות היתה ההחלטה לאפשר לכל להקה לבצע שיר של אתניקס וגם שיר שלה. וכך, לעיתים נוצר הרושם כאילו מדובר בעצם ב"ערב להקות" ושהמחווה לאתניקס היא רק תירוץ להציג אותן.

ובכל זאת, החיבור בינן לבין אתניקס היה מהנה, אם כי בדרך כלל צפוי. רוב הלהקות פשוט הפכו את הפופ המתון של אתניקס לרוק סוער, ומאחר שרובן מצטיינות במוזיקה כזו, הן הצליחו בקלות לחשמל את הקהל. לחלק מהלהקות היה גימיק נחמד – לשיר את השירים של אתניקס באנגלית. כך, למשל, פתחה "Guilts" את המופע בלהיט "תותים" באנגלית, שנשמע אתמול שקט ורך יותר מהמקור. הסולן שר במבט רציני והצליח לשכנע כאילו מדובר בשיר אותנטי שלו, ו"computer camp" שרו באנגלית (באחת בלילה) את "שיר ישן" בעיבוד אלקטרוני עשיר ומעניין, למרות שמרוב תחכום, נעקר ממנו הרגש הפשוט.

"שיר ישן" בוצע גם על ידי בני בשן, ששר אותו בליווי גיטרה אקוסטית של עוזי (רמירז) פיינרמן. בשן, בקולו המנומנם ובנימה ספקנית-בדחנית אופיינית, ממש ניכס לעצמו את השיר ונשמע כאילו מאז ומעולם זה היה שיר שלו.  גם "קרמל אפל פופ" התייחסו ל"ג'סיקה" באותו אופן שבו שרו אחריה שיר שלהם. הסולן צרח, עיוות קולו בהיתוליות, נראה נהנה והדביק בכך את הקהל. גם "Jack in the box" שיעשעו ברוק הססגוני שלהם, שכלל אקורדיאון וסולנית כריזמטית ודקת קול. בלטו גם "לברדור לבורטוריז" ב"כתם הפרי" עם החצוצרנית שחיצררה היטב את הקטע האינסטרומנטלי המפורסם וצמד "קרוסלה" – גיא שכטר ותמר אפק  שביצעו את "צל הירח" בדרמטיות מלנכולית.

בסך הכל, הלהקות היו מיומנות ומצוינות בשירה ובנגינה, אבל אף אחת מהן לא ריגשה באמת. ערב כזה יכול היה להיות הזדמנות לזקק מתוך השירים קסמים שאולי אפילו "אתניקס" לא ידעו שקיימים בהם. במקרה או שלא במקרה חלקם טמונים דווקא בשירים שלא בוצעו, וחבל  –  "אין לאן ללכת" "קטורנה מסאלה" ו"אמונה". מצד שני, לזכותם של המופיעים ייאמר כי הם לא נפלו למלכודת הדאחקות הקלה מדי. גם אלה שהשתעשעו עם השירים, כמו "הונאת האמרגן" (קוב) ב"ציפור מדבר", לא לעגו להם. נראה שהיה רצון אמיתי של המוזיקאים אתמול להזכיר ולרענן את קיומה של הלהקה והביצועים שלהם היו טובים, אבל כל אחד לחוד. הם לא הצליחו לתקשר זה עם זה ולהתלכד לכדי מופע מהודק. מהבחינה הזו היה משהו מרושל בערב הזה, ובכך מנוגד לגמרי לרוח אתניקס שגם בקלילותה היא מקפידה להיות מוקפדת.

פורסם ב-ynet ב- 10.12.10