טונה סוחף ומעורר אמפתיה, ג'וני שועלי עם אלבום שמתחשק לצעוק את היותו, ופרויקט שהוא נכס, לשיריו של יותם ראובני. אלבומים לראש השנה, חלק ב'

ג'וני שועלי / אדמה רועדת

איך אפשר להיות גם פוליטי וגם פיוטי? גם שירי-תנ"כי וגם בוטה? ג'וני שועלי יכול. קבלו: "המצלמות האלה אורבות צורבות והכזבים האלה בכותרות. גם הנוגשים פשטו עם ערב על העיר. עמם גם כל משתין בקיר".

ברוך שובו של יוצר "עכשיו" ו"מה את מבינה", בוגר להקת "רעש". זהו אלבום הסולו הרביעי שלו, שבע שנים אחרי הקודם (שהיה טוב, אך לא נטול פגמים). ושוב הוא עמנו, והפעם נושא בשורה: "אדמה רועדת" הוא אלבום עם שירים שהגרועים שבהם – מצוינים, והמצוינים שבהם נוגעים באלוהי. עם אינטליגנציה שירית גבוהה, בכמיהה ובתסכול, הוא משרטט בקולו הרך והמעט ילדותי תזוזות סייסמוגרפיות של אדמה ברעידתה וצובע אותה בצבע לא צפוי – תקווה. הלוא גם הקרקע תחת רגליו של עובר בשל רועדת, אבל המשמעות היא לידתו המתקרבת.

אלבום שמתחשק לצעוק את היותו. להתחתן רק כדי להשמיע בחופה את שירי האהבה שבו, גם כשחלקם מתעדים דעיכה. להלל את יופיו ההרמוני והמלודי.

משפט לקחת: "אם נחליף את הצבע, זה לא ישנה את התמונה".

טונה / טונהפארק

"יש לי פה אקדח, והוא טעון בחרוזים", מכריז-מזהיר טונה באלבומו השני "טונהפארק". צריך לקחת אותו ברצינות, כי הנשק שלו קטלני – מסחרר בצבעוניות מהירה, משעשעת גם בהיותה קודרת ומצליפה.

אז מיהו בדיוק הראפר איתי זבולון? "אנ'לא בדיוק במיינסטרים, אנ'לא בדיוק מחתרת. קוראים לי טונה – רק על זה אפשר לגמור מחברת. אני קצת ותיק כמו יאצק, אני קצת עתיד כמו הייטק. אני קצת עמוק כמו 'אה אה'. אני קצת שטחי כמו פנקייק".

אובג'קשן! טונה דווקא עמוק, וגם מבריק, סוחף ומעורר אמפתיה. נדרשות האזנות רבות כדי לתפוס את כל השפע המהיר והמסחרר, ואחר כך זקוקים למנוחה. לעכל את הגודש – כמעט שעה של שירים שלמרות שרובם ארוכים – הם מטיסים את הזמן. אלבום מרובה אורחים ויצירתי. כבר בשיר הפותח, "אבודים בחלל" עם שלישיית A-WA המשובבת, הוא משלב בין תימניות לעתידניות; ב"גלגל ענק" הוא מצרף את מיקי גבריאלוב, ומצטט בקול בוכים את "הזמן הוא כמו גלגל ענק" של להקת חלב ודבש; ב"בסיבוב" עם צליל דנין המוכשרת, הם מספרים על רקדנית מוכשרת בנפילה שלפני הנסיקה; ו"י"א 2" מתאר את גיל ההתבגרות שלו ומצטט את "בובה זהבה".

"שלם עם זה שאני לא שלם", הוא שר. אבל מהי שלמות אם לא ההכרה בפגמים? לא שניכרים כאלה באלבום.

משפט לקחת: "בשבילי ההצלחה זה להביס את עצמך".

השעה הכי יפה / משירי יותם ראובני

בסוף האלבום "השעה הכי יפה", דויד פרל – היוזם, המפיק והמנהל האמנותי שלו, מודה לספרייה הציבורית של מעלות-תרשיחא. כשהיה בן 15, הוא גנב משם את ספר השירה "דיווח מתוך התרחשות" של יותם ראובני. הפרויקט הזה – לא פחות מ-28 שירים, המולחנים ומבוצעים לעילא על-ידי יוצרים מגוונים – הוא בעצם השבה של הגניבה לבעליה – הציבור. ובריבית.

הריבית היא הערך המוסף, המצטבר, של השירים. הלחנתם וביצועם מדגישים עוד יותר את המילים, שהן חכמות וצלולות כמו כאב ששויף ולוטש לכדי אמת בוהקת בפשטותה.

בין יוצרים מוכרים – שכאן הם במיטבם – כמו נינט טייב, אליוט, קרני פוסטל, דאנה איבגי, אלון עדר, הדרה לוין ארדי ועוד – משתלבים יוצרים פחות מוכרים אך לא פחות מוכשרים כמו יעל שושנה כהן בקולה הצבעוני והמוזר שמשרה קסם מכשפתי בשיר "הלילה ציפורים", וגיטלה השברירית שמלחימה את השירים "פעם נשכב בעשב" ו"בעפעפייך אני נרדם".

אלבום שהוא נכס – ליוצריו, לשומעיו ולתרבות העברית כולה.

שיר שלם לקחת: "עֶצֶב שֶׁנֶּאֱגַר בַּחֲלוֹם / מַכֶּה / מַכֶּה / מַכֶּה בַּבְּקָרִים. / עֶצֶב שֶׁנֶּאֱגַר בַּבְּקָרִים / מַכֶּה / מַכֶּה / בַּחֲלוֹם".

פורסם בגלובס ב-19.9.2017