היד שלו הדליקה את הרדיו לקבל סימן. ומיד כיבתה אותו, כששמע את מנגינת הפתיחה של השיר. ומיד הדליקה, כדי שלא יחמיץ – אותה – שרה:
 
ישן או ער
תמות מהר
ותתכער
ותצטער
האם נלחמת
בטרם הזדהמת?
 
תמיד כששומע את המילים האלה, השאלה מתריסה אליו מתוך קולה. האם זה הוא? 
 
כבר עבר הרבה זמן. היא היתה שרה גם בלי העזרה שלו. למה שתזמין אותו להופעות? עברו שנים. באף דיסק אין אף קרדיט, דמיט. 
 
כשהיא שרה "ותתכער" יש בה עווית של בכי בלתי נשלטת. למה לא מחקה אותה בהקלטות? כשהיתה איתו, מעולם לא איבדה שליטה, גם במצבים שזה הכרחי. האם היא אהבה אותו?
 
מרוב שתהה אם הוא אוהב אותה, מעולם לא בירר אם היא – אותו. האיש שבשיר אכזב אותה, אבל האם מדובר בו?
 
עומד ליד הראי. איך נראה אדם מזוהם? אם ירגיש בזיהום, סימן שזה הוא. 
 
היא שייכת עכשיו לכולם. זמרת השנה האלטרנטיבית. האטרקטיבית. האימפולסיבית. האינטואיטיבית. האולטימטיבית. זמרת השנים. דיסק שלישי. אישי. טיפשי.
  
למה אתם לא מופיעים ביחד, בעצם? אתם שייכים לאותו זרם, ז'אנר, ווט אוור. הוא מושך בכתף, יודע שגם היא עושה את התנועה הזאת לפעמים מול אמרגן כושל אחר.
 
אני לא מת מהר, רק חי לאט. זאת אומרת: השיר הוא לא עלי. הנבואות שלה תמיד התגשמו. אבל אולי זאת רק קללה.
 
הרדיו משלח את הצלילים האחרונים של השיר לארץ ההדים המתנדפים. הוא רוצה לכבות אותו, אבל פתאום שומע מישהו שר שם. בקול שלו.    דואט בדיליי.