היֹה היה, עד לא מזמן, שושן פלאים. צביקה פיק. מוזיקאי-יוצר עמוק ומרהיב, וססגוני בהופעתו כמו ורד ריחני-קוצני, עם עלי כותרת קטיפתיים ומרובי שכבות. בקיץ האחרון עזב את עולמנו ולנו נותרו שיריו.

צביקה פיק נהנה להציג את מלוא קשת צבעיו וגווניו המוזיקליים. וכך, לצד הפופ הקופצני, העולץ והנוצץ, הוא זהר גם מהילת ההלחנה של שירי משוררים – שהוא שר אותם במלוא תשוקתו השירית, השמחה, שלעיתים טשטשה את המלנכוליה ששכנה בחלקם.

פרויקט "הגיע הזמן לעשות קאבר ל" באתר "סך הקול" – נועד לחלץ משירים מוכרים משמעויות נוספות שטמונות בהם, ושהביצוע המקורי פוסח עליהן לפעמים, כי הוא בוחר להבליט פרשנות מסוימת. וביצוע של שיר – הוא תמיד פרשנות שלו. אבל רק אחת מתוך רבות.

השיר "שושנת-פלאים ברוכת-אל" שכתב המשורר שאול טשרניחובסקי מספר על החיפוש המתמיד אחר האהבה; על ברי המזל שמצאו אותה, ובעיקר – על אלה שהחמיצו אותה. ובאשר לאלה, מתוך הזדהות ניכרת, טשרניחובסקי לא מסתיר ולא מטשטש את דעתו הקודרת על מר גורלם. "אוי לו" – הוא מצביע באופן ישיר ומפוכח על מחמיצן-אהבה שכזה, ומוסיף (סימני הקריאה אינם מופיעים במקור, אבל נשמעים מתוכו) : "טוב לוֹ לוּ כבה נרו בו, וכנפל ירד בור! (כן, עדיף מותו) הן דומה לעיוור זה, שחשך בעדו אור"!

וכל זה מודגש על רקע "ערב חורף נוגה".

צביקה פיק הלחין את "שושנת פלאים " נוגה, אבל ביצע עולץ. וטוב נהג – כי העליצות הזו המתיקה את המר, והאהיבה את השיר על רבים, והנכיחה אותו.

ביצוע מחודש: ליאת יצחקי

לאחר מותו של פיק, רציתי ששיר שלו יבוצע באתר הזה, וקיוויתי שהזמרת, היוצרת והפייטנית ליאת יצחקי תסכים לשיר אותו. הכרתי אותה כשהייתה המרואיינת המרכזית שלי בכתבה שכתבתי בשנת 2018  בעיתון גלובס על זמרות דתיות – בעקבות (עוד) סערה תורנית על רקע הדרה שערורייתית שלהן.

ליאת יצחקי – זוכת פרס אקו"ם ופרסים נוספים – החלה את דרכה כפייטנית עם התזמורת האנדלוסית הישראלית והייתה מחלוצות הנשים השרות פיוט, כשהיא מכניסה אליו ביצירתיות את עולמה האישי-נשי. בתוכניות הטלוויזיה שהנחתה (הייתה לה תוכנית שבועית בשם "אשת חיל" שהגישה בערוץ 10 בשנים 2015–2019) היא קידמה נשים ופועלת גם היום להשמעת קולן במרחב הציבורי והתרבותי

חוץ מזה: יש לה תואר שני במשפטים, והיא נשואה לדן ואם לחמישה.

אז איזה שיר של צביקה פיק תשירי?, שאלתי אותה, וכשנעניתי ב"שושנת פלאים" – התלהבתי, כי הרגשתי שהיא תטלטל את השיר ותוציא ממנו את גווניו הפחות מוכרים.

ואכן, כששמעתי אותה שרה אותו, דמעתי משמחה – תחילה, בזכות נקודת המבט השונה, הנשית, שהרחיבה את נשמעוּת-משמעות השיר. פתאום, היה נדמה לי, שאני בכלל שומעת אותו מושר מנקודת המבט של השושנה!

התרגשתי גם מההתחברות של ליאת למשמעות המקורית של השיר, בלי לכחד ממנה דבר. בלי לטשטש. מהאומץ שלה לא להתייפייף אלא לצלול לתוך הקדרות והנחרצות נעדרת האופטימיות והשבורה. שימו לב לדרך שבה היא קוטעת את השיר בסופו. כמו החמצה על סף הגשמה. כמו מוות שקוטע את החיים. כמו צביקה פיק, שנחתך מחיינו.

דבר הזמרת  

"בימי סטודנטיותי, רכשתי ספר ישן של שירי טשרניחובסקי בחנות לספרים יד שנייה בירושלים. אני תמיד אוהבת לקרוא שירים בפורמט הכתוב שלהם, וכמה שיותר ישן, צהוב וקרוב למקור – הרי זה משובח.

ספר שירי שאול טשרניחובסקי שליאת יצחקי רכשה בחנות לספרים עתיקים, כשהייתה סטודנטית

לפני כשבע שנים התבקשתי לבצע את 'שושנת פלאים' במופע מחווה ליצירתו וחייו של שאול טשרניחובסקי. למען האמת, עד אז השיר הזה עבר לי ליד האוזן כעוד קלאסיקה יפה ולא יותר. המילים הרגישו לי כמו שיר אהבה יומרני בשפה שכבר לא כותבים היום, והלחן היפהפה והביצוע האלמותי הסמי-קצבי של צביקה פיק רק חזקו את העניין. כהכנה לביצוע של השיר – צללתי לתוכו. פתחתי את הספר הישן ההוא, דפדפתי לעמודים נ"א-נ"ב, וגיליתי שטשרניחובסקי כתב את השיר כששהה בפינלנד בחופשה שהייתה אמורה להיות עם רעייתו ועם בנו, אך הפכה לחופשה מבודדת של המשורר בגפו. פתאום, מילות השיר קיבלו משמעות אחרת – עמוקה, מתגעגעת ועצובה יותר.

ידעתי שאני עוד אחזור אל שושנת הפלאים, בעתיד. כשתימורה ביקשה ממני לבצע שיר של צביקה פיק ז"ל, לזכרו, באתר שלה – עברתי על עשרות השירים היפים שהוא הלחין וביצע והעיניים נעצרו בשושנת פלאים, ידעתי שעתה הגיעה שעתה.

התקשרתי לחברי הטוב, המעבד המוזיקלי עדי חייט, וסיפרתי לו על פרויקט המחווה לצביקה פיק. בשביל הספורט שאלתי אותו על איזה שיר הוא חושב.

עדי השיב מיד: "שושנת פלאים".

בום.

ולסיום, הערה: בניגוד לביצועים קודמים לשיר, שבהם הזמרים הוגים חלק מהמילים קצת אחרת, בביצוע שלי הקפדתי לבטא את המילים בגרסת הספר המקורי כפי שכתב אותו שאול טשרניחובסקי.

את השיר בחרתי להגיש בגרסה מינימליסטית חשופה.

"שושנת-פלאים ברוכת-אל" – מילים: שאול טשרניחובסקי, לחן: צביקה פיק

עיבוד והפקה מוזיקלית, גיטרה קלאסית, עוד ופסנתר: עדי חייט

שירה: ליאת יצחקי