ניצחון טכני

 היהודים מפגיזים. יש להם פצצות משוכללות, שיודעות להתכוונן בלב המטרה – נוער וצעירים שמתלהבים מרעש מסוגנן. "פורטה", אלבומם הרביעי (או השישי, אם סופרים את אלבומי ההופעות שלהם) הוא התגלמות של כישרון אנרגטי שמולבש לתוך רוק שגרתי ויעיל.

מדובר ברוק מסחרי נוסחתי, שנשען על הסממנים החיצוניים של התקן: שואו, ליטוש, עוצמה קולית והחצנה של רגשות במובן המכאני שלהם, בעיקר מהצד הקודר – כאב, זעם, ייאוש. הצד השני של המשוואה, במינונים מאזנים, הוא – רכות, עדינות וחולשה, וגם הן מתקיימות באלבום באופן מדוד וטכני.

ליהודים יש שירים משובחים מסוגם (דוגמאות בולטות: "אין לך מקום", ובעיקר "somebody else" הקליט). בני הזוג תום פטרובר ואורית שחף – יוצרי הלהקה וסולניה – מבצעים אותם באריכות נדיבה. קולותיהם יפים ועשירים, והם משתלבים בנגינה מצוינת של כלי הנגינה הבסיסיים. למשל, בשיר "גם כשלא בוכה", הזעקות שבוקעות משחף מתמזגות בזעקות החשמל של הגיטרה באופן מעורר התפעלות. ובכלל, יש לשחף יכולת לשחק עם קולה באופן שעוצמתו נשמעת לעיתים מיסתורית. אבל רוב הזמן המוזיקה של היהודים פשטנית מדי – סטנדרטית, סינתטית וחסרת דקויות ועידונים. נוצצת על פני השטח, וחסרת משמעות מתחתיו.

אפשר להדגים את כל זה בשיר "לא יכול אחרת". הלחן – נעים. המילים כמו בכל השירים – בנאליות ("אני לא יודע איך, ולאן אני הולך, הייתי ככה סתם מאושר"). פטרובר לא מסתתר הפעם מאחורי כלי נגינה רבים, אלא נחשף עם פסנתר בודד, שעליו הוא מפגין יכולות נגינה מרשימות. השיר מתחיל בנימת קול שקטה, מהורהרת ועצובה, אך העצב לא נשמע משכנע. משהו בו מחושב מדי – עיוות הטון, צרידות רגעית, התנשמויות – כל אלה נובעים כביכול מהכאב, אבל מתוזמנים מכדי לעורר אמון. כך גם התנשמויות חטופות ו"טירוף" בהבעת המילים, שכביכול בא מתוך מצוקה. בסופו של דבר, ההתרחשות המעוצבת הזו מובילה אל צרחה, שגם אם נשארים אדישים לתוכנה, אפשר להתפעל מצורתה המפוארת.

בסך הכל, אין לצפות מהיהודים שיפרצו את גבולותיהם, משום שהם לא אמורים לבצע חריגות שכאלה. כוחם וייחודם במוצר האיכותי שהם מגישים עם סטנדרטים גבוהים של הפקה וסאונד, חדשניים ומתקדמים מסוגם בארץ – להנאתם המושלמת של הקהל שלהם, שבהחלט מקבל תמורה להערצתו רבת השנים.

אפשר גם לציין את תודעתם השיווקית המפותחת של היהודים, שהיא אחד מסודות הצלחתם. וכך, כגימיק שקשה לחשוד במקריותו, האלבום יוצא היום – יום שישי, ה-13 לחודש, תאריך פרובוקטיבי מבחינתם של חובבי האמונות הטפלות.

לסיכום, האלבום "פורטה" מספק את הסחורה – משני אברי המשוואה של הקלישאה, גם במובן המסחרי, וגם במובן של הסיפוק שבו יזכה קהל הייעד. היהודים בנו חללים עצומים של רגש, ומי שבוחר לשהות בתוכם יתפעם מהם מן הסתם. כל השאר יישארו שווי נפש מבחינת הזדהותם.

"פורטה", "היהודים", התו השמיני

13.7.07, ynet