הראל סקעת ניחן בנתונים הנכונים לייצג את ישראל באירווזיון – מראה נאה, קול טוב, אישיות בימתית נעימה והגשה רגשנית שהולמת את השואו ההמוני. נותרה בעיה אחת: השירים. הם עשויים השנה מחומרים ירודים במיוחד, והתאמתם לאירוויזיון גובלת בטמטום שערורייתי ובחוסר טעם. כיוון שכך, גם מבלי לשמוע את השירים של יריבותינו, ניתן לקבוע בוודאות כי אין שמץ סיכוי שישראל תנצח הפעם, ולמרבה הבושה הלאומית, השיר של סקעת – ובכלל לא משנה איזה מהם – ייבלע אי שם במקומות האחרונים.
 
כל ארבעת השירים לוקים בחוסר גיוון, כולל בנושאים שלהם, שעוסקים כולם במערכות יחסים, רובן בעייתיות. המוזיקה והמילים משעממות, הפאתוס חסר ההצדקה לא מציל אותן, וכך גם העיבודים הירודים. בעוד שבשנים הקודמות הכניסו לחלק מהשירים גימיק – מילה בינלאומית קליטה ונחרטת, השנה כנראה התייאשו. מובן שלא מוכרחים להתחנף בשפות זרות ואפשר בהחלט להישאר נאמנים לעברית, ובלבד שהיא תישמע נפלא. זה לא קורה באף אחד מהשירים.
 
1)       מילים

הנושא: שיר פרידה.
 
מוזיקה ומילים: סתמיות ובנאליות. בהתאם לתבנית השחוקה, השיר מתחיל שקט ומתעצם בסערה חסרת פשר.
 
התאמה אירוויזיונית: אפסית. שיר חסר ייחוד וללא שום ייתרון או חן.
 
דירוג: * וחצי
 
 
2) לאן
 
הנושא: שיר פרידה
 
מוזיקה ומילים: מזכירות את השיר הקודם בבנאליות ובחוסר המעוף.
 
התאמה אירוויזיונית: אפסית גם הפעם.
 
דירוג: * *
 
 
3)       אלייך

הנושא: שיר אהבה
 
מוזיקה ומילים: המילים סבירות יחסית, הלחן נחמד, נמרץ וקצבי. סקעת נשמע טבעי וזורם
בשירה שלו, שהפעם היא פחות מאולצת. מדובר בסוכריית פופ נעימה לכרסום, ולטעמי, מבין ארבעת השירים, זהו השיר המתאים לייצג את ישראל.
 
התאמה אירוויזיונית: עומד בקריטריונים, עדיין לא ברור באיזה מקום.
 
דירוג: * * * וחצי
 
 
 
 
4)       להתקרב
 
הנושא: מערכת יחסים לא ממש ברורה.
 
מוזיקה ומילים: הטקסט מליצי אך עמום, הלחן וההגשה דרמטיים. ככל הנראה, דווקא השיר הזה יישלח לאוסלו, כי יש בו מקצב מהסוג החביב על הישראליים.
 
התאמה אירוויזיונית: בשל למחצה.
 
דירוג: * * וחצי
 
 
פורסם ב-ynet ב-7.3.10