כור אטומי דקיק, אבל נפיץ, חגג אתמול (שלישי)  יום הולדת 60. בדומה למקבילו בדימונה, גם הפרטים המלאים על מצבור האנרגיה הזה, ידועים רק למעטים – בעיקר מוזיקאים ואוהבי מוזיקה מהזן הקשה. בניגוד לנעשה במתקן הסודי שבדרום הארץ, הצנזורה הצבאית כנראה לא תתנגד שנפרסם כאן את מאורעות החגיגה, שהתקיימה בדרום תל אביב, במועדון לבונטין 7.

לפני כשלוש שנים הוציא יובל גורביץ' את אלבומו האחרון והמשובח, "עורב", ולמרות מצוינותו, הוא עדיין מוכר בעיקר כ"מוזיקאי של מוזיקאים". אמש, האהבה שהועתרה עליו קיוותה לפצות על העוול שבהחמצה שלו והוא התרגש מהמחווה – קיפץ ורקד, דילג ורץ על הבמה וממנה, חיבק את השרים לכבודו ושר איתם. "שחר אבן צור והמסתננות", כלומר אבן צור ביחד עם יהלי סובול וספי אפרתי, פתחו את המופע בשירים ישנים וחדשים של להקת האם – "מוניקה סקס". "טוב חבר'ה", קטע אותם לרגע גורביץ' בניסיון להחמיא להם, אבל סובול עצר אותו. "תודה רבה גורביץ'. תן לנו לשיר. אנחנו נשיר ואתה תקשיב. תן לנו להקדיש לך את השיר הבא, איש קש".

וכך הם חיממו ברוק הסוחף שלהם את האולם שהתמלא בהדרגה באנשים ובשמחה והזניקו אל הבמה את גורביץ' עצמו, ביחד עם "המדור לחיפוש קרובים" – ההרכב שלו שבו חברים דרור גלוברמן בקלידים, רועי צעדי בגיטרה, אסף אנגל בתופים וטל מרקוס בבאס. אל הלהקה, שהלהיטה עם גורביץ' את שיריו, כולל סינגל חדש שמופץ השבוע ("כל הכסף ששמתם בכניסה, הולך לאלבום", התבשר הקהל),  הצטרפה בשירה בת נטף, שמוכרת מהשתתפותה בעונה האחרונה של התוכנית "כוכב נולד". "היא הניסוי שלי בבני אדם", הצביע עליה גורביץ' בחיבה וגילה שהוא מנסה להפיק לה אלבום. היא, מצדה, גם הינחתה את המופע בהתלהבות יתר, שנסלחה בזכות כנותה. נטף גם הזכירה שגורביץ' הוא משחיז סכינים על אופנוע, "וגם משחיז טקסטים".

הטקסטים החדים שלו נבלעו אמש ברעש המבורך של המוזיקה. היחיד שמילותיו נשמעו בבירור היה אפיק פלג, בעל חדר חזרות על שם המתופף ז'אן ז'אק גולדברג ז"ל. על רקע הגיטרה הדומיננטית של גורביץ', הוא הקריא קטע בשם "זמן חלום" שהוקדש לאביו שממנו התייתם כילד.

העוצמה המסתמנת התחזקה כשאביב מארק הופיע עם ההרכב "הבוסתן החשמלי", אחרי שהקריא לגורביץ' חמשיר שנפתח במילים: "60 מלאו לנער וליבו המה". לפני ששר, מארק סיפר שגורביץ' שירת בלהקת גייסות השריון בשנת 69', עם מוני מושונוב, שלמה ידוב ויצחק קלפטר. "הם לא נתנו לו לשיר, אז הוא היה הפנטומימאי". מארק, שבדומה לגורביץ', גם הוא מוזיקאי לא מתפשר, ואולי אפילו קיצוני ממנו בכך, הטיח בקהל רוק אינטנסיבי, אבל כדברי אחד מהשירים, "לקח את הזמן לאט" ואיפשר לצלילים שלו להתפתח בקצב שלהם. "מידנייט פיקוקס" שעלו אחריו העלו עוד יותר את טמפרטורות הרעש המחוספס באנרגיות התיאטרליות הנודעות שלהם. הקהל – עירני בהתאם – זכה לשמוע שירים חדשים שלהם מתוך אלבום שבדרך, כל שיר מהיר מקודמו ומשמש מקפצה לחיבוקים של גורביץ'.

בחצות ועשרה, כשהקהל כבר התמעט, עלו לבמה מחצית להקת "איפה הילד", כלומר חמי רודנר ואסף שריג מתוגברים בירמי קפלן על תקן מתופף דומיננטי. שריג סיפר שבתקופה מסוימת גורביץ' היה שותף שלו לדירה וש"תמיד הוא עשה את הדברים הלא נכונים, בזמן הלא נכון", והוסיף בציניות: "ומשום מה הוא הפך לקדוש". רודנר מיהר להבהיר לקהל: "רק שתדעו שכבר חודשיים אסף בהתרגשות מההופעה הזו". תוך כדי השיר "אחד אלוהים", גורביץ' עלה לבמה ושר איתם כשרודנר לוחש לו את המילים. "אתה מהווה בשבילי השראה", אמר לו רודנר, ושריג הוסיף: "בעצם, הוא בן 500".

לא נכון. אם כבר, אז בן 6. כל להקה השתוללה על הבמה בתור שלה, אבל גורביץ' השתולל עם כל הלהקות. "כשאיפה הילד" הופיעו והלהיבו, התבקש לומר "הנה הילד", ולהצביע עליו. "הלילה הזה מתקרב לקיצו, מתמעט והולך", הם שרו. כבר היה מאוחר, וגם הקהל התמעט והלך. אסף שריג נשאר על הבמה כדי לנגן עם להקתו השנייה, "זק"א", והתפרע איתם במוזיקה המתפוצצת שלהם. באחת וחצי בלילה הם עוד המשיכו לבעור, ואיתם קהל הולך ומצטמק וחתן יום הולדת דק אך הולך ומתעצם.

פורסם ב-ynet ב-16.02.11