לא מוכרחים להבין שפה כדי ליהנות משירים. האבחנה הזו מתחדדת כשמאזינים ל"בהלואן" – אלבום הבכורה של מירה עווד שרובו בערבית, עם תבליני אנגלית ושברי משפטים בעברית (למשל כשאחינועם ניני וגיל דור מצטרפים בשיר "מילה"). וכך, עבור אלה שאינם דוברים ערבית, כל שכבת המילים מנוטרלת מהיצירה והופכת לחלק מהמוזיקה, כמו כלי נגינה נוסף. כוח חשוב לא פחות הוא הקול של עווד – יפה ונעים, נוכח ונינוח. למעשה, הנינוחות היא המניעה את האלבום, בתנועה זורמת ומרגיעה, כמו ליטוף של רוח ים.
 
עווד, שכתבה והלחינה את רוב האלבום, ועמוס עבר-הדני שהפיק ועיבד את השירים, יצרו אלבום קיץ אידיאלי ברוגעו הקריר. הערבית אינה ניכרת במוזיקה, אלא רק בשפת השירים שאומנם אינה מטושטשת, אבל גם לא מודגשת. מלבדה אין באלבום שום דבר ערבי – אם כבר, אז מערבי בסגנון שיצרו הגיטרות והמנדולינה של עבר-הדני, הבס של אלון נדל, התופים של גיל לדין וכלי ההקשה של אורן בלבן וגדי סרי. פה ושם נוספים הכינור של ניצן חן רזאל, כלי מיתר, סקסופון של ניצן עין-הבר או קלרינט "יהודי" של אייל סלע. לעיתים נדירות עוד יותר מופיעים כלים מזרחיים של ממש – סאז ונאי. לפעמים האנרגיות המינוריות מקבלות כיוונים יותר נמרצים, למשל ברימיקס לשיר "ענן" והבוסה נובה, שמתפתח לג'אז עליז יחסית בשיר "הישאר".
 
האלבום נקרא "בהלואן", כלומר לוליינית בעברית. כמו אותה דמות מסקרנת, ניכרת שאיפתה של עווד, יוצרת ערבייה ישראלית במציאות נפיצה, לזהירות ולהרמוניה. שלא  כמו הלוליינית הצועדת על החבל המתוח, עווד לא מצליחה להעביר את התחושות המתבקשות מהסיטואציה: מתח, דרמה, חשש, או הסתכנות במוזיקה, כולל בשיר הנושא היפה, אך הלא מסעיר. חוץ מזה, אין באלבום אפילו שמץ מהאסרטיביות המפולפלת שעווד הפגינה למשל כאשר שיחקה את אמל, עורכת הדין הפמיניסטית בסדרת הטלוויזיה "עבודה ערבית". מרוב עדינות ומינוריות – יפות כשלעצמן, מתברר שהשיר החי ביותר באלבום הוא שיר הבונוס, " "There must be another way, שייצג את ישראל באירווזיון (בגרסה מיוחדת, כמעט מעוקרת מעברית). האירוויזיוניות הקלילה של עווד ושל אחינועם ניני, נשמעת מעוררת, מרעננת ואפילו מרגשת. וזה בעצם מה שחסר בשאר האלבום.
 
עווד יצרה אלבום לימונענע שכזה, שכאמור הולם את העונה, אבל המוזיקליות המובהקת שלה בהחלט מאפשרת ליצור משקאות חריפים יותר. יש ביקוש גם להם, כולל במציאות הישראלית שבה עצם השירה בערבית עשויה להיחשב כפרובוקציה חתרנית. 
 
"בהלואן", מירה עווד, "הליקון"     

פורסם ב-ynet ב-1.7.09