פתאום יובל בנאי נראה כמו הבן שלו. בשיר "אופטיקאי מדופלם" הוא רקד, בלהט אתלטי, באופן דומה לאלישע בנאי, שמוקדם יותר חרך את הבמה באנרגיות נעורים עם להקתו "ארבעים השודדים". הם היו מופע החימום של משינה אמש (מוצ"ש) בהאנגר 11 בנמל תל אביב.

ההתחלה של מופע ההשקה של האלבום "עסקי הרוק'נרול" לא בישרה טובות. הם נשמעו כמו השם שלהם: משינה, מכונה – מקצוענים ומדויקים, אבל מכאניים. כמו מכונית שנוסעת, לא מטוס שממריא. נדרש להם זמן עד שהברק שלהם האיר גם מבפנים. ובכל זאת, הקהל היה מרוצה לכל אורך המופע, עד כדי כך שלעיתים מרוב שמחה שתלטנית, היה קשה על הבמה לשמור על דיוק בשירה לנוכח זיופיו הקולניים.

אבל מרגע שהמריאה, הלהקה לא רק "נגעה בשמיים", אלא גם נשארה בהם. זה התחיל מרגעים קטנים, מרגשים, שהלכו והצטברו: בשיר "דני", בנאי ושלומי ברכה שרו צמודים, מאותו מיקרופון, פניהם קרובות זו לזו, באינטימיות, ראשיהם נוגעים. זה לא היה הקסם היחיד שבשיר, שבשלב מסוים, הפך לשירו של בוב דילן "Knockin' On Heaven's Door" .

כמו ממתקים הם המשיכו לפזר על הקהל הפתעות קטנות, למשל: בנאי ואבנר חודורוב, המצויד בסקסופון, שיחקו בתופסת תוך כדי השיר "שלח לי מלאך", שבסיומו חודורוב חזר לקלידים שלו, כאילו כלום; רגע ההתרוממות של ה"אז אני שומע צליל מאוד מוכר", שבסיומו נשמעה ה"רכבת לילה לקהיר"; עיבוד הקלידים החדש, טורד המנוחה, של "נגעה בשמיים" ומשחקי האור והחושך המרהיבים של התאורה, שבחלק מההופעה הפכו את הלהקה לצלליות שרק קווי המתאר שלהן ברורים.

פתאום, בחושך, נצצו אורות אדומים מתוך חליפה של אדם בלתי נראה. ואז התגלה אביב גפן ובלי להשתהות שר את "בנות הים" כשהוא נעמד בין בנאי לברכה ומוסיף, באנרגטיות רבה, את הגיטרה החשמלית שלו, ומיד שימח ב"אנחנו שניים" עם סולו הסקסופון הנפלא של חודורוב. בשיר "הכוכבים דולקים על אש קטנה", גפן נראה כמו מעריץ של  משינה שהתמזל מזלו לשיר איתם. במיוחד הוא חייך בהנאה בפואנטה "כי את הכסף היא דרשה במזומן". בשיר "תחזור תחזור" משינה הפכו ללהקת הליווי שלו. "להתראות. שלום. זה לא נגמר. זה לא הסוף", הוא שר, וצדק, כי השיר הבא היה "אור הירח" שלו. גפן פתח, ובנאי החליף אותו בשירה, שהבהירה שמעכשיו – זה שיר של משינה. גפן ירד מהבמה, אבל הלהקה המשיכה במגמת עלייה עם רצף מלהיטיה החזקים כמו "ברחובות שלנו" עם הגיטרה של ברכה שחדרה לנימים עמוקים. מרגע לרגע השירים נשמעו אקטואליים יותר, כאילו נכתבו השבוע. "אידיאולוגיה וכסף לא הולכים ביחד", שר בנאי ב"להתראות נעורים, שלום אהבה" וב"אז למה לי פוליטיקה עכשיו", שהקהל חתם, בנאי הנהן בהסכמה.

מאלבום האולפן האחרון, "כוכבים בשמיים", הם שרו רק שיר אחד, "מדורה קטנה". בנאי הסביר: "הכי קשה ללהקות שנמצאות ביחד הרבה זמן זה כשלאף אחד אין חשק לשמוע את השירים החדשים שלהם. כולם מעדיפים את השירים הישנים. אבל אנחנו חייבים בשביל עצמנו את השיר הזה מתוך התקליט האחרון שעשינו".

לכבוד ההדרן גפן חזר ושר לבדו את "השיר שלנו". אחר כך הצטרפה אליו משינה ונעמדה לצידו, כולל איגי דיין, שעזב את עמדת התופים וניגן בגיטרה עם כולם את "האם להיות בך מאוהב". בנאי, ששר סולו, נאנח כשגפן עזב את הבמה. "היה לנו מפגש מעניין", הוא סיכם בערגה. אחר כך התנגן הפתיח של "משהו קטן וטוב" ובנאי תהה "איפה אלישע? גם אלישע יכול לבוא"! וכך הם עמדו צמודים, אב ובנו, שני דורות, ראשיהם נוגעים, כמו באינטימיות ההיא עם שלומי ברכה, רק שהפעם נוספה לפניו של בנאי נחת אבהית. בנאי ג'וניור שיתף פעולה בחיוך, אבל מדי פעם זינק בתזזיתיות לחלקים אחרים של הבמה, עד שחמק ונעלם באמצע השיר, כשמבטו של אביו מחפש אותו בתימהון משועשע.

כשמשינה ירדו סופית מהבמה, אחרי השיר "אין מקום אחר", הם לא נראו כמו להקת רוק ותיקה ומשופשפת, אלא כמו חבורת נערים רעננה שעייפותה רק מלבה את שובבותה. וכך הם יצאו משם ביחד, מייקל בנסון רכוב על גבו של שלומי ברכה, משאירים מאחור קהל מחויך.

פורסם ב-ynet ב-23.1.11