בעטיפה האחורית של אלבומו החדש של ארקדי דוכין, "נקודת מבט", מדגמן פסנתר. כיאה לכוכב, הוא תופס את רוב השטח לבדו. עומד על מדרכת רחוב, מפגין את חוסר הזדקקותו הנחרץ לנוכחות אנושית שתאפיל עליו.  הפסנתר הזה, וגם פסנתר נוסף, שהשתתף בהקלטות האלבום, הובאו מ"עולם הפסנתרים" – חנות בתל אביב שהיא בעצם מרכז מוזיקה. בשנים האחרונות נוהרים אליה מוזיקאים, מקצוענים וחובבים, כאלה שמתפרנסים מהמוזיקה וכאלה שמפרנסים אותה.

הבעלים והמנהל של החנות הוא חמי בנבנישתי, ובין לקוחותיו הקבועים מוזיקאים קלאסיים, אומני ג'אז ורוקיסטים, ביניהם לפחות שלושה בשם שלמה – גרוניך, בר אבא ושבן, וגופים כמו: האופרה הישראלית, התזמורת הפילהרמונית הישראלית, האקדמיה למוזיקה ולמחול, בית ספר רימון, מכווני פסנתרים, מורים לפסנתר והתלמידים שלהם. בחנות, הממוקמת ברחוב אבן גבירול, מתקיימים שיעורי פסנתר, וגם סדנאות לאלתור שמעביר פנומן חרדי, דוקטור אליעזר אלפר, שלפני שחזר בתשובה, היה כוכב רוק ברוסיה. מוזיקאים עורכים שם את החזרות שלהם, וישנן סדנאות וכיתות אומן של לקוחות כמו שלמה גרוניך ויוני רכטר.

"בסדנה שהעברתי היו שמונים עד מאה אנשים", מספר רכטר. "ניגנתי ודיברתי על מוזיקה. אני מכיר את חמי הרבה שנים כי למדנו באותו מחזור ב'תיכון חדש'. בחנות הזאת יוצרים קשר עם האנשים שעושים מוזיקה והיא נותנת תחושה נעימה של בית מלאכה עם ערך מוסף. לפעמים אני מביא לשם אנשים שרוצים לקנות פסנתר".

אחד מהאנשים שאוהבים לקנות כאן הוא כאמור ארקדי דוכין, שהגיע אליה באקראי. "אני אוהב לשוטט בחנויות מוזיקה", הוא אומר, "בשבילי הן כמו חנויות צעצועים. חמי מבין את השפה של המוזיקאים, שלפעמים יכולה להישמע ג'יברישית. מושגים כמו פסנתר 'חם', 'כהה', 'בהיר', 'כואב'. לאט-לאט חמי חדר לעומק הטעם שלי, וככה התחלנו לעבוד ביחד. הוא מבין את הצרכים של מוזיקאים, ובאופן ספציפי את הטעם שלי, שהוא לא סטנדרטי. אני לא אוהב פסנתרים 'טובים' ולא מחפש 'פירמה', אלא נשמה וסגנון. אני צריך פסנתר שמתאים לקול שלי, שהוא לא חזק, ויעטוף אותי נכון".

"אתה לא יודע מי ייכנס בדלת"

דוכין אינו המוזיקאי היחיד שבאלבומו מופיע קרדיט ל"עולם הפסנתרים". שלומי שבן, שהפסנתר הוא חלק מהותי ביישותו המוזיקלית, בחר בפסנתר הפציולי שלהם כדי לנגן איתו את אלבומו האחרון, "עיר". בחוברת האלבום הוא משתפך: "תודה על התמיכה המפתיעה כל פעם מחדש – אתם הגדולים מכולם". שבן: "אני מכיר את החנות הזו כבר חמש-שש שנים. שמעתי עליה ממוזיקאי, שסיפר לי על חנות פסנתרים עם אנשים יוצאי דופן, הכי ישרים שנתקל בהם בתחום. באותה תקופה הופעתי רק עם פסנתר ושירה וחיפשתי פסנתר, וכך הגעתי אליהם. ובאמת, נדהמתי מהיושר, החריצות והמקצוענות החריגים. המון פעמים סיפקו לי שם פסנתרים, וגם עזרו לי להעביר אותם למקומות רחוקים".

ההיכרות המקצועית הפכה לידידות, וכששבן עובר בסביבה, הוא נוהג לקפוץ לחנות. רשמית היא אמורה להיסגר כל ערב בשמונה, אבל לעיתים קרובות האורות דולקים שם גם מאוחר בלילה. הלקוחות נכנסים, מפטפטים עם אנשי הצוות ומאלתרים על הפסנתרים מעוררי התיאבון, שממלאים את החנות. על הקירות צילומים של סדנאות ומפגשים שנערכו כאן. שלמה גרוניך, יוני רכטר, שלומי שבן ואחרים מצולמים בהבעות ריכוז ועונג, שמקורן באצבעותיהם המונחות על הפסנתרים.

זוג מבוגר נכנס לחנות. לפני 15 שנה קנו כאן פסנתר ועכשיו הם רוצים לקנות "אותו דבר" לנכד. יש רק בעיה אחת. המחיר כבר לא נשאר אותו דבר, והשנים שעברו הקפיצו אותו באופן שמתסכל אותם. הם נשארים שעה ארוכה כשלודה מלניקוב, שעובדת בחנות, עוברת איתם על פנסתרים אחרים, מפתה אותם בצלילים שהיא מפיקה מהם במיומנות מפעימה.

חייל נכנס, שואל בביישנות אם יוכל להתאמן על אחד הפסנתרים בשעה הקרובה, ומקבל אישור. "אתה לא יודע מי ייכנס בדלת", אומר אחד מעובדי החנות, שהתחיל כאן כלקוח מרוצה. "נמל הבית של מוזיקאים", הוא מכנה את המקום, שאפשר, אגב, לקנות בו גם גיטרות.

עולם הפסנתרים מייבא פסנתרים מאירופה ("זיילר", "בוהמיה"),  מיפן ומסין ("אוטו מייסטר" ו"היילון"). גולת הכותרת היא הפציולי שנחשב לפסנתר הטוב והיקר ביותר בעולם. בנבנישתי הוא היבואן הבלעדי שלו בישראל, ואחד מהנהנים מנגינתו האיכותית הוא עידן רייכל והפרויקט שלו. "כיף לבוא לחנות הזו", מציין רייכל, ומספר שבחר בפציולי ללוות את סיבוב הופעותיו החדש.

עיניו של בנבנישתי מבריקות כשהוא מספר את קורותיו של הפציולי: "נסענו להביא אותו מהמפעל בדרום איטליה, משלחת של שבעה אנשים, וביניהם ירון גוטפריד המנהל המוזיקלי של התזמורת הקאמרית הקיבוצית, הפסנתרנית הנודעת דוראל גולן ומכוון הפסנתרים המיתולוגי יוחנן ריקרדו. לא מזמן הפציולי נדד להקלטות התוכנית 'אינטרמצו עם אריק' של פרופ' אריה ורדי בטלוויזיה החינוכית, ובימים אלה הוא מגיע לתחרות הפסנתרנים הצעירים על שם פנינה זלצמן בקונסרבטוריון בכפר סבא".

החנות מייצרת סיפורים לא פחות מאשר צלילי קלידים. בנבנישתי, שלא פעם שוכח לאכול מרוב אינטנסיביות, מספר למשל על השחקן המפורסם באנרגיות המוטרפות שלו, שביקש פעם להירגע מעט בחנות. למרות הפעילות התמידית שמתנהלת בה, עם קהל או בלעדיו, יש בחנות אווירת נינוחות. היא מאפשרת לחולל את העיסוק המיסתורי המכונה התאמה. כי בעצם, החנות הזאת היא משרד שידוכים – בין אנשים לפסנתרים שלהם. מדובר במיומנות פסיכולוגית – מושכלת ואינטואיטיבית, שאותה משכללים ב"עולם הפסנתרים" בעמל, אך בהנאה, מתודלקת בדיווחים על חיי נישואין מוצלחים בין הלקוחות לכלי הנגינה שרכשו כאן. וכשזה לא מצליח, אפשר אחרי שנה להחליף את הפסנתר בפסנתר אחר, מאותו סדר גודל. "לפעמים אנשים משנים את טעמם", מסביר בנבנישתי, שבילדותו ניגן דווקא על אקורדיאון. "פסנתר היה יקר מדי באותם ימים", הוא מספר. "רק לפני 12 שנה הורידו את המכס על הפסנתרים והפכו אותם לשווים לכל נפש. את ההסבה מאקורדיאון לפסנתר עשיתי רק בגיל 25, בלונדון. טיילתי שם. זה היה בשנות השבעים העליזות, עם הופעות שראיתי, כולל פינק פלויד, הרולינג סטונז והופעה של לד זפלין! ואז נפתחה לידי חנות פסנתרים ועבדתי בה, וכשחזרתי לארץ, פתחתי חנות פסנתרים משלי בשנת 85'. לאט לאט העניין התפתח, כי אני באמת אוהב מוזיקה, ובלי ששמתי לב זה נהיה מה שנהיה".

סטטיסטיקות ע"פ חמי בנבנישתי

הפסנתר הכי יקר בחנות: הפציולי 2.78 (על שם גודלו). עולה 117,000 יורו.

הפסנתר הכי זול: "פסנתר כנף צעצוע שעולה מאה ומשהו שקל, אבל הוא לא למכירה. יש גם פסנתרים ישנים במחסנים, שעולים אלף שקל, אבל הם לא משופצים ולא מומלצים. ב-9,000 שקל כבר אפשר לקנות פסנתר חדש, אוטו מייסטר טוב תוצרת סין".

הפסנתר הכי פופולרי: "לא יודע. אולי האוטו מייסטר, כי הוא הכי זול".

היצירה שהכי הרבה מנגנים בחנות: "פור אליז (לאליזה) של בטהובן, כמובן. מצד אחד זה כבר מעצבן, אבל לפעמים מאלתרים את זה באופן משעשע".

הפסנתר שיש לי כרגע בבית: "זיילר, אבל אני מחליף כל הזמן".

פורסם בגלובס ב-07.01.2008