רוצי פיטר קורא לך

"אל תיתני לי לחכות", הפציר שמוליק צ'יזיק בשיר "מה תאמרי", שהלחין ושר יזהר אשדות; "כמה זמן עוד תיתני לו לחכות", תהה צ'יזיק בלהיט הענק "רוצי שמוליק", שביצע אריאל זילבר. 23 שנים אחרי מותו, רק בן 42, פיטר רוט גאל מעט את צ'יזיק מהכמיהה להיות מוכר לפחות כמו שיריו. בעקבות אלבומו החדש "פיטר רוט שר צ'יזיק", הוא העלה מופע מרגש אמש (שני) במועדון הזאפה בתל אביב. "חמש שנים עברו מאז שהעליתי מופע לבד על במה", הוא פתח, והרחיב: "זה מופע בכורה של שני תקליטים, שלי ושל שמוליק צ'יזיק, שלא זכה בחייו להוציא אלבום. יש לי הרגשה שזה היה החלום שלו".

צ'יזיק, ששיריו היו תערובת של מתיקות ידידותית ותוגה בדידותית ממש כמו חייו, נמלא חיים על הבמה באמצעות רוט ונגניו המקצועניים: אופיר קנר בפסנתר, ברק קרם בתופים, הדר גרין בבס ורוט עצמו בגיטרה. היו שם שירים ידועים ושירים שרוט הלחין לכבוד האלבום. המופע יכול היה להיבנות כולו כמו מסיבה עליזה, שובבה וכיפית – יש לצ'יזיק, שהיה אמן פופ נפלא,  את השירים המתאימים לכך – אבל רוט, באומץ, בחר להבליט את השירים הכהים: "תני לי מחסה", "זרוק", "שוב לבד" ו"אף אחד לא מזיל דמעה". באמצע ההופעה רוט דקלם מהזיכרון את השיר "איש בודד איש נודד", ששרה במקור ירדנה ארזי. "עשרים שנות יגון וצער, עבר שלא נגמר", הוא ציטט והמשיך לספר על "חלום ספוג רצון עז להגשים את השאיפה". רוט הגשים את השאיפה של צ'יזיק בעזרת אורחים, שכל אחד מהם הוסיף לשירים הצ'יזיקיים את איכותו האופיינית. מאור כהן, בשמחת החיים שלו, שר את "סיבה למסיבה" – במקור שיר ילדים שכתבה לאה לופנפלד, צ'יזיק הלחין ואלי גורנשטיין שר בפסטיבל הילדים שנת 76'. כהן שר אותו ב-ר' מתגלגלת, ארכאית במתכוון, והצחיק את רוט שעשה לו קול שני. "ומי שבא-בא-בא-בא", הם שרו שוב ושוב בעליצות. אחר כך, תוך כדי שכהן התחבר לגיטרה והתכונן לשיר הבא, רוט, מרוצה, חזר כאילו לעצמו על משפט מהשיר הזה: "השחלתי גול אדיר". אחרי השיר "זרוק" הם שרו את "שרית הספרית" – "גילינו שקובי פרץ עשה קאוור לשיר הזה", סיפרו משועשעים, וכהן עיווה את פיו כשיצר, תוך כדי שירה, קריקטורה מצחיקה ששילבה בין ילדותיות לערסיות.

מוש בן ארי, לעומת זאת, העניק גווני רגאיי שהלמו את השיר "לעולם" ("מה שיש לי לומר"). קודם לכן הוא ביצע ברכות נחושה את השיר "אף אחד לא מזיל דמעה" – אחד משני השירים שצ'יזיק ביצע בעצמו (את שאר שיריו-להיטיו הוא העניק לאחרים).

גם יזהר אשדות, שהפיק את האלבום של רוט, התארח ושר את שירו "מה תאמרי", שצ'יזיק כתב את מילותיו. "קיבלתי את הטקסט לפני כמעט עשרים שנה, וזה התנגן לי מיד", הוא סיפר. גם אתמול זה התנגן מיד ובהתלהבות חשמלית. אחר כך אשדות סיפר על "השיר הבא", שצ'יזיק הציע אותו לאריאל זילבר, "והוא לא כל כך רצה". מירון רכטמן (מפיק, אמרגן והבעלים של חברת ההגברה "בטי בם") הציע אותו ל"תסלם", להקתו של אשדות, "ולא רצינו". גם דיויד ברוזה לא התלהב. בסוף הוא חזר לאריאל זילבר, שנעתר לשיר אותו, כלומר את "החברה להגנת הטבע", ושידרג את הקריירה שלו בעוד להיט-על. קולו של רוט, שהתאים לשירים השקטים, מעט נבלע ברוקנרוליות של השיר, שהשניים תגברו והעצימו. חבל שאף אחד בזאפה לא רקד, למרות שהצלילים ביקשו בתוקף.

בהדרן רוט ביצע את "היא אוהבת" היפה שלו (שכתב עם דן תורן) ואת "סאן חוזה" של להקתו "מוניקה סקס". ואז, כשרק הפסנתר של קנר מלווה אותו, הוא שר את "רוצי שמוליק". בניגוד לטבעו השמח של השיר, רוט שר אותו בשקט-בשקט, דולה ממנו מעיינות כאב מפתיעים, ומשאיר לקהל לשיר את ה"אֶה אֶה" וה"אַה אַה" העליזים. וכך, בניגוד למחיאות הכפיים מלאות החדווה, ההופעה הסתיימה בטון עצוב. "כן, הלילה לא צריך יותר לחלום", הגיחה בכל זאת התקווה, כמו ב"סיפור אהבה" – עוד שיר של צ'יזיק: "סיפור אהבה, מעיין של תקווה, משאיר אחריו הרגשה טובה".

התפרסם ב-ynet ב-11.5.10