"זה לא החיים שנהיו יקרים – זה אנחנו שנהיינו זולים / זה לא השלטון שקיבל תיאבון – זה אני שנהייתי שמנמן ועסיסי / עשיר בטעמים, נוטף, מפתה, מבושם מרטבים / רק לשים צלחת ולנעוץ שיניים / זה לא העולם שנהיה קשה – זה אני שנהייתי רך".

הנה התמצית של חיינו הנוכחיים, נחשפת בשיר שכולו מתרחש על פני 53 שניות, פחות מדקה. כתב, הלחין ושר: שלום גד. יש כאן הכול: ניוון ובהמיות שפושים בכול – בצד של השלטון, אבל לא פחות מכך בצד שלנו – אלה שמספקים את מיטב התנאים לשלוט בנו בגסות. גם אנחנו אשמים, והפשע שלנו הוא התאכזרות עצמית. את העונש אנחנו חווים בכל רגע.

מלבד השיר הזה, יש לשלום גד עוד 23 תמציות-נפש כאלה, קצרצרות ויפהפיות בחדותן, באלבומו החדש "עשרים וארבעה שירים של דקה".

כל מי שצפה בסדרה/קומדיה/מחזמר "החנות שיש בה הכל" (זמינה לחלוטין באתר של "כאן") שיצרו עוזי וייל ושלום גד, ונחשף לדמויות בטעם שוקולד מריר, לעלילה המופרכת ולממתקיות היצירתית, כבר התוודע לשירים הזעירים באורכם של שלום גד (להלן שלומגד) שמככבים שם. תמציתיים להפליא, וקצרצרים.

נאמן למהות היצירתית והפרקטית של השירים הללו, שלומגד שִכלל את הז'אנר החדש שהמציא, זיכך אותו באמצעות קיצורים נוספים, והמשיך לדהור איתו, והפעם – כעיתונאי רשת מטעם עצמו, שהגיב במבזקי חדשות מוזיקליים מטעמו על מאורעות שמשכו בשיער של נפשו ודרשו את התייחסותו. את התוצאה הוא פרסם בפוסטים שבועיים ברשתות החברתיות, וכך הוא ניסח את זה בשיר הראשון באלבום: "פעם בשבוע תשים פה שיר קטן / שיר קטן של דקה, שיחזיק רק רגע אחד / כמו פרפר, כמו פרפר, כמו סטורי / פעם בשבוע תשים פה שיר קטן / בלי חרוז, בלי משקל, רק בשביל לסמן עוד יום כמו יומן מחשבות".

כמו צייר "קלאסי" שגם מיטיב ליצור רישומים מהירים – שבהם, על אף חוסר הדיוק, ולפעמים אפילו בזכותו, נתפס משהו עמוק וחמקמק, התבררה לשלומגד עוצמת האיורים השיריים האלה, שגברה על זמניותם הלכאורה אקראית. וכמו כותב טורים שבועיים בעיתון, שהחליט לאגד אותם לכדי יצירה שלמה – ספר כרוך, כך הוא עשה – באלבום. בשיר עם השם האוקסימורוני "קוּל ולוהט" הוא מתאר לא רק את אהובתו, אלא בעצם, את האלבום כולו. פשוט תחליפו "את" ב"הוא": "את משלבת מר ומתוק / דבש וכוסמת, בכי וצחוק / את מאחדת נעים ובועט / קוּל ולוהט, קוּל ולוהט / את מתנדנדת בין טרש לאיכות / פעם בצדק, פעם בתום, פעם בחטא / את מאחדת משמעת ופראות / שינה וערות, חיים ומוות / קוּל ולוהט, קוּל ולוהט".

וכך, מתנגנים באלבומון הזה שירי מודעות עצמית מחויכים כמו "שומן בטני", ביקורות מוזיקה מנומקות (על האלבום "חלומות חלק א'" של יוסי בבליקי, ועל האלבום "יהוא ירון נגד השטן" של יהוא ירון) ומבטים מפוכחים ואירוניים על ריטואלים ישראליים, כמו יום השואה למשל.

זהו אלבום מושלם להפרעת הקשב הישראלית הקולקטיבית, שגם מתחשב בה וגם מתעד אותה, ומי שמעדיף תמריץ צרכני על פני אומנותי, אז יש כאן ללא ספק מציאה של שניים במחיר של אחד: גם פזמון וגם עיתון. גם מנגינה וגם תובנה. יופי וקצב, אופי ועצב. מתיקות בלי דביקות ואירוניה בהרמוניה.

רציתי להשמיע כאן שיר אחד להמחשה, אבל עד שהחלטתי איזה מביניהם, עברו – שוב – 24 דקות ו-24 שירים, כל כך מהר עד שפשוט מומלץ להקשיב עכשיו להכול. הנה אפשרויות ההאזנה:

https://li.sten.to/24ehpr09