שלום חנוך ושרית חדד / "איך זה את" (מילים ולחן: שלום חנוך)

במקור – שיר ששלום חנוך כתב לאריק איינשטיין באלבומם המשותף "מוסקט" משנת 1999. בהווה, חנוך הפך אותו לדואט במובן הקלאסי – שיר אהבה בין גבר לאישה, כשהוא בתפקיד הגבר, ולתפקיד האישה ליהק את שרית חדד. בהתאם לכך, העיבוד (שגם במקור נטה ליוון) הופך לפופ מזרחי נפוץ.
ניכרת כימיה בין השניים – המקצועניים-משופשפים הללו, וגם ניכר שכיף להם לשיר ביחד, אך אין די בכך. מתקבל זמר ים-תיכוני שגרתי, שנשמע מיושן, כשלפניו ציפייה מחנוך להתוות "חותם איכות" בז'אנר הזה, ואחריו – אכזבה כשהוא כושל בכך.

וקשה להתעלם מהמילים. בשנות ה-90 זה עוד עבר כדאחקה, מה גם שקולו של איינשטיין וה"הילה" שלו העניקו לשיר עומק ו"קלאסה". במציאות הנוכחית, כשהאוזן הרבה יותר רגישה, המודעות יותר גבוהה, וחשיפת הפשעים גוברת – מצטיירת מהשיר הזה אישה קורבנית: "כל בוקר את קמה, עושה לי קפה. אני עצבני, את עונה לי יפה… אני משקר לך ואת ישרה, אני לא שומר לך ואת מסורה… גם אחרי שקרה כל מה שקרה, את עוד אומרת שזה לא נורא".

ובכן, נורא, וגם – עצוב, כי ה"שדרוג", כלומר – העיבוד המזרחי שבו שרה עם חנוך בכירת הזמרות המזרחיות בארץ – עוד יותר מחדד את השוביניסטיות (וזה – במקרה הטוב) שעולה מהשיר – גם אם כאמור המשורר התכוון ב"הומור". אין פה מי יודע טעם טוב, בבחירה הזו לחגוג את החיבור – המרתק ומסקרן בין שתי אושיות מוזיקליות מעולמות שונים – דווקא בשיר הספציפי הזה.

פאר טסי ועדן בן זקן / "כל העיר שלנו" (מילים ולחן: דולב רם ופן חזות)

שיר מטופש במתכוון שמהותו שמחת חיים עמוקה בשטחיותה. פאר טסי ועדן בן זקן – הזמרים אולי הכי "חמים" כרגע בז'אנר, חוברים זה אל זו על מנת לחגוג בשיר את הצלחתם, ומה שכובש כאן זו המודעות העצמית, מצד אחד לכוחה של ההצלחה הזו, ומצד שני להיותה בת חלוף: "אה או אה, הגענו לפסגה – ולא נרד משם עד הבוקר".

שיר קיץ שיתמוסס מן הסתם עם בוא הסתיו, שכולו סגידה "שופונית" למצליחנות, כולל המילים באנגלית המשובצות בו במין פרובינציאליות שהיא משובבת – משום שהקריצה, לא רק נראית (למשל, בקליפ שמלווה את השיר) אלא גם נשמעת למרחוק.

דודו טסה וברי סחרוף / "לאן תקחי אותי היום" (מילים: גלעד כהנא ודודו טסה, לחן: דודו טסה)

מתוך האלבום החדש המתקרב של דודו טסה – הדואט הזה עם ברי סחרוף הוא היחיד מבין שלושת הסינגלים שהוא יצירה אמיתית ומרגשת, ולא גימיק או בידור. טסה יצר עם סחרוף שילוב מרשים בין רוק למוזיקה מזרחית במיטבה, כולל הניסיון והרקורד שלו כמי שהתעמק בה בשנים האחרונות ביצירתו ויצר נפלאות מהמיקס האותנטי בין המסורתי לחדש.

זהו שיר מאוד "גברי". השילוב בין השניים הללו, כל אחד מהם – ומטענו היצירתי, מעצים את הגבריות הזו – אבל השיר דווקא מתעד את התערערותה. נואשות חייתית, זאב וכבש, אבל הפעם בהיפוך תפקידים מעניין. הגבר (וגם היוצר) הוא דווקא הכבש – נואש, פצוע וזקוק להגנה ולאהבה מהאישה (וגם מהקהל). אז הנה, הוא זכה בהן, בזכות.

פורסם בגלובס ב- 21.07.2016