כמה אנרגיות יש באיש אחד צנום ושדוף? התשובה, כפי שהתברר אמש (מוצ"ש) בזאפה אמפי שוני, היא שאצל אברהם טל האנרגיות הן בלתי מתכלות. במופע הבכורה לכבוד אלבומו החדש "אורות", הוא לא הפסיק לרקוד בפראות על הבמה, לקפוץ, לרוץ ולהשתולל במשך שעתיים וחצי. אה, כן, וגם לשיר – במִנעד הרחב שמתחיל נמוך ומסתיים בצלילים הגבוהים המפורסמים שלו.

זו היתה הפעם הראשונה ששירי "אורות" בוצעו על הבמה. ההתחלה דווקא היתה שקטה. בלי הקדמות טל התיישב על כיסא עם גיטרה אקוסטית ועם "שיר הלל". בשיר הבא, "פסטיבל" הוא עדיין נצמד לגיטרה, אבל אז נפטר ממנה ומהכיסא והתחיל לרקד בשיר "אם בלשונות" מתוך "הברית החדשה" (האיגרת הראשונה אל הקורינתים).  "ועתה שלוש אלה תעמודנה", הוא שר, "האמונה, התקווה והאהבה, והגדולה בהן היא האהבה" – את המילה "אהבה" הוא הדגיש, זעק וייבב.

וכך טל המשיך לשיר רצף להיטים במהירות משתנה, אבל תמיד בכנות ובעוצמה, תוך כדי שהוא מותח את קצוות השירים. הנגנים, במקצוענותם ובשמחתם, הרתיחו עבורו את טמפרטורות המוזיקה – יוני אמבר בגיטרות, איל ניסנבוים בתופים, עופר אשד בבס ואלון רדעי בקלידים ובתכנותים ולעיתים תגבורת קלרינט פראית של הראל שלח. בשלב מוקדם יחסית עלתה לבמה האורחת הראשונה – קרולינה. עם שמלה אדומה ופרח ענק בין תלתליה היא הטעינה את החלל בחשמל כשפצחה בשיר שלה "אף אחד לא בא לי", ומיד התגלתה כמקבילה האנרגטית של טל. טל, מדי פעם, הצטרף אליה לקול שני, והפך את השיר לדואט מרגש. תוך כדי שהם מחובקים ושרים, יצא מהם גם דיאלוג מחויך, אבל אותנטי: "הו קרולינה", "הו אברהם". "אתה מהמם". "תודה רבה נשמה. גם את".

מרגע לרגע גדלה קבוצת הרוקדים שאיישה את מרגלות הבמה. קרולינה וטל המשיכו עם השיר שלה  "Happiness", ובסיומו היא ירדה מהבמה, אך החשמל רק התחזק, כשטל תפס גיטרה חשמלית והעביר הילוך לכיוון רוקיסטי בשיר "אבא". הכיוון הזה נמשך עד שנעצר כשטל חזר לגיטרה האקוסטית והתחיל לשיר ברוך "אם החיים הם חידה לא מפורשת, והסודות זורמים בהם כמו נחלים". מיטיבי הזמר כבר זיהו שזוהי פתיחת השיר "ים הרחמים" של קובי אפללו. לא היה צריך לחכות הרבה. המקור – אפללו – זינק לבמה, חיבק את טל והשלים איתו את השיר, שהשתדרג בקול השני הגבוה של טל. הקהל הצטרף לפזמון, שבמפתיע קיבל משמעות ממשית עם המילים "תאמר תודה ותהפוך פתאום למים".

כן, היה חם בשוני והאנשים הפכו לשלוליות זיעה אנושיות. כתם זיעה התפשט על חולצתו של טל ומשיר לשיר גדל היקפו עד שכיסה את כל החולצה. טל ואפללו שרו את "שיר געגועים" של אפללו, שקיבל עיבוד מלא עוצמה אלקטרונית. אפללו, הסגור יותר, נפתח ועבר עם טל למעין ריקוד יווני וניכר היה שכיף להם ביחד.

חגיגת הכיף נמשכה גם ב"אדם צובר זיכרונות" האהוב, במקור בביצוע דורית ראובני, שטל חידש אותו בפרויקט "עבודה עברית". הקהל התלהב מהשיר עצמו, וגם מהשינוי הקל שטל ערך למילים כששר בערגה "ויש לפעמים שאדם – מוצא את עצמו באמפי שוני". כעבור שיר או שניים עלה לבמה מוש בן ארי עם גיטרה ושר את "מסע ומתן" וטל ליווה אותו בקולות הגבוהים. השילוב של שניהם שימח את הקהל, שבשלב ההוא כבר רקד בכל מקום אפשרי. בן ארי התרגש: "כבר יותר מ-17 שנה שנינו מכירים – למרות שאנחנו בני 20", הוא הוסיף בחיוך, "ויש רגעים שיישארו גם אחרי 50 שנה, וזה אחד מהם". "ללא ספק", אישר טל, שניווט בקלילות, תוך כדי השירה שלהם,  מַשבר מיקרופון אל עבר סופו הטוב.

אחר כך טל, נטול אורחים, שר את "אורות" והקהל שר איתו בדבקות, כמו הימנון. "סימן שהכל טוב" – היה שם השיר הבא, וגם תיאור של המצב. "טוב, נראה לי שהכל טוב, לא"? הוא שאל, "או לפחות הכל לטובה". זה כבר היה אחרי שעתיים, בהדרנים, וטל ביצע את "מתרחקים מתקרבים". אחר כך עבר לשירים של להקתו לשעבר, "שוטי הנבואה", כמו "קול גלגל" והקהל שר איתו כמו תפילה. "טוב, מי אני שאעצור אתכם", הוא אמר באהבה, העלה את השיר לגבהים בלתי אפשריים והשתובב איתם. לרגע היה נראה שהוא מסיים ב"אם את הולכת" הרומנטי והשקט, אבל אז הפגיז ב"הילדים קופצים", והקהל קפץ איתו, ורקד והרים ידיים גבוה לשמיים כמו בשיר.  ההופעה הסתיימה ב"בסוף יוצאים מחוזקים לעולם" – ממש כמו שיצא ממנה הקהל.

פורסם ב-ynet ב-22.08.10