זו לא רק העובדה שאלונה טוראל התגלתה כילדה בת 17 עם השיר "כאשר אני ואת", שזכה במקום השלישי בפסטיבל הזמר בביצוע נחמה הנדל. כתיבה – זה בכלל לא מה שהתכוונה לעשות בחיים, אפילו ש"פרחי זהב", שיר נוסף שכתבה – ולא רק הלחינה – התפרסם בביצוע חוה אלברשטיין.

וזו אפילו לא רק העובדה שהיא הייתה מלחינה מופתית. את השיר "אדבר איתך" כתבה רחל שפירא על גבי הלחן שלה, שכבר פעמו בו מראש כל ההתמסרות והרגישות הנשית, כמו מנהרות קטנות, עמוקות וכמוסות. את המנהרות האלה היא העמיקה עוד יותר, לכדי בריכות, שאת השביל אליהן, שוב בניווטה של אלברשטיין, הפעם במילים של יורם טהרלב, היא ריצפה באיים של יופי עצוב.

ואלה לא היו בהכרח השירים שהלחינה ללהקות הצבאיות, עם מילים של פזמונאים ומשוררים, כמו תרצה אתר, עם ה"גשם-גשם בוא" ו"שלוותם של החיים הדוהרים אל קץ" בשיר "אחד חולמני".

ובחולמנותה הנמרצת – השילוב האידיאלי ליוצר באשר הוא – אלה לא היו רק הלחנים היפהפיים לצד הנגינה וחוש הקצב שתופף וטופף את הגרוב לרוח החופש, משבי החירות שהיו פה בישראל של שנות ה-70. מלחמת יום כיפור עוד דיממה, אבל מוזיקאים הביאו איתם בהחלטיות – שפיצתה על האיחור – את ריחות השחרור של הסיקסטיז האמריקאים, מחאת הרוק יחד עם אלתורי הג'אז והאופקים הפתוחים של שילובים והשפעות. ולתוך חדוות השערים הנפתחים התפרצו הכישרונות – זמרים, נגנים. ואלונה טוראל הייתה שם, כמעט אישה יחידה בין יוצרים גברים.

ועוד יותר משיצרה, טוראל התענגה להיות מבצעת – מוטענת ומטעינה בפסנתר החשמלי והמחשמל שלה ובצניעותה – לא הכירה מספיק בכך שהיא יוצרת גם בהיותה מבצעת. כי היא הייתה כוח של הנעה והתנעה, ובכך השפיעה על כל החבורות שבהן השתתפה: "פלטינה" הג'אזית הכבירה – ולהקת "שמיים", הגלגול המתקדם שלה, וגם ב"ראש כרוב" – תוכנית טלוויזיה יצירתית לילדים, באותן שנות 70 תוססות מיצירתיות. ושם, בין קובי אושרת, רותי נבון, אלי מגן, חנה לסלאו, גלי עטרי ומנחם עיני – היא רק ניגנה על הקלידים, אבל ה"רק" הזה תודלק בחיוכיה, שהרקידו את אצבעותיה והזרימו לחגיגה הזו אנרגיות של כישרון וטוב טעם.

אבל הצניעות הזו – עם הכישרון מילדות, ההלחנה, הנגינה וההנעה – לא הסתירו את טוראל. היא תמיד הייתה מוערכת. לא רק כעת, עם התפוגגותה העצובה – אלא גם בזמן אמת. תמיד הייתה במוקדי ההתרחשות החשובים. איפה שאריק איינשטיין ושמוליק קראוס – עם "החלונות הגבוהים" ובלעדיהם, שלום חנוך, יצחק קלפטר, חוה אלברשטיין, נורית גלרון ויקירי סצנה נוספים. חתומה על עיבודים מקוריים בטביעת הקצב שלה, קצב החופש והכישרון, שהיטיבה לחלוק ולהנכיח במשב עדין ודקיק של חמלה עליזה חרישית.

פורסם בגלובס ב-17.5.2019