הדרך אל הקיטש נגישה ונוחה. בעזרת הנתונים המתאימים, ניתן להגיע אליו בקלות. צועדים עם נוכחות ווקאלית מרשימה, עונדים שירי אהבה דביקי מנגינות, נתמכים בהפקה מהודרת – והנה ממלכת הקיטש המפוארת, המתגמלת מסחרית וחיבוקית.   
יוצר אמיתי לא ידרוך שם. הוא יודע שכדי להעביר עוצמה, אין צורך להכפיל אותה, ולפעמים עדיף למתן אותה. את המתיקות צריך לעצור רגע לפני שתהפוך למתקתקות, ובעיקר צריך להיזהר מגודש ומהפרזה.
 
בעז שרעבי הוא יוצר אמיתי. למרות כישרון הריגוש שלו, הפרסונה הקוֹלית העזה ונטייתו הרומנטית – יש בו איכות אמנותית ששומרת עליו ממלכודות שמנוניות. זה מתחיל בכך שאינו מוצא טעם להשמיע את קולו כאשר אין לו משהו חדש לומר. עברו עשר שנים מאז שהוציא חומר חדש. נראה ששני אלבומיו הקודמים, המבוססים על הופעה חיה ועל שירים ישנים, יצאו רק כדי לשמור על מקומו הערכי והכלכלי בזירת המוזיקה הישראלית הבוגדנית. "לנשום", אלבומו הנוכחי מסקרן בשאלה האם הצליח להתחדש, והתשובה שמתבררת כבר מהשיר הראשון היא: בהחלט.
 
החידוש מתגלם במובהק בהופעתו הדומיננטית לטובה של עמית צח – במילות השירים, בלחנים, בהפקה המוזיקלית ובעיבודים. צח, שהגנים המוזיקליים וההפקתיים שלו (בנם של אילנה אביטל ושלמה צח) התגלו באלבומו "בשמונה ליד הפסנתר", שיצא ב-2003, תפר לשרעבי בגד מושלם למידותיו. יש בו מצע של מנגינות יפות, שאותן הם כתבו יחד, ועליהן מונח מרחב הולם שבו נע בנוחות קולו הססגונישל שרעבי, כשכלי הנגינה העשירים במידה מדגישים את שירתו, ולא בולעים אותה. צח חושף את מירב גווני הרגש שבשרעבי, אך משגיח שלא יגלשו אל נהר הקיטש המנצנץ. לצד האנושיות הגדושה המאפיינת את שרעבי, נחשפת באלבום רכות פגיעה. שרעבי מזדהה עם הטקסטים ומתרגש מהם בתום שברירי, כמעט נערי. זה מתבטא למשל בשיר "קבליני", וגם בשיר הנושא, "לנשום", שניכר ששרעבי חווה אותו כשהוא שר: "לא איבדתי את עצמי בדרך. לא שכחתי מה זה לחלום. אך אני כבר לא רוצה לרדוף עוד. רוצה לשבת. רוצה לנשום".
 
נשימות השירים של שרעבי לא ננשפות בהכרח בצורה צפויה. השיר "מטאור", למשל, מפתיע באלקטרוניות המהירה שמתחשמלת ממנו בהתחלה ובקול המתקשח מעט של שרעבי. נרמזת ממנו אופצייה נוספת, רוקיסטית, ששרעבי היה יכול לממש לו בחר בה. הפוטנציאל בהחלט נמצא.
 
האלבום נשמע עדכני ורלוונטי, כי הטריטוריה שבה ממוקם שרעבי היא חסרת זמן ולכן גם רבת היקף. מבחינת הטקסטים, שעומק היה מיטב איתם, מדובר בדיסק "כבקשתך" רב שימושי. יש בו שירים רומנטיים כמו הלהיט "אם את עדיין אוהבת אותי", שיר פיוס – "בואי נדבר על זה", שיר עידוד – "אל תשכח" ושיר תקווה – "מחר". מהבחינה הזו, אם להפוך לרגע למדור צרכנות, יש לו שימוש ניכר באגף המתנות ההולמות קהל יעד רחב.
 
מה לגבי קהל שצורך מזון מורכב יותר, המשלב דקויות טעמים ומרקמים טעוני רבדים? ובכן, הם כבר יחפשו וימצאו את ארוחותיהם, ואפילו בשפע, אם כי לא בתחנות הרדיו. אבל דווקא לאלה צריך להגיד: אל תפסלו את מסעדת הנפש של בעז שרעבי. גם אתם יכולים למצוא בה מאכלים שיערבו לחיככם.
 
"לנשום", בעז שרעבי, "הד ארצי"

22.2.07, ynet