ב"שלום לך דודי" – הקהל ברדינג 3 בנמל ת"א כבר היה על הרגליים, וגם ברי סחרוף, שעד אז (שיר שמיני) ישב גם הוא על כיסאו, פצח בריקודים. המילים העתיקות והמליציות – שָׁלוֹם לְךָ דּוֹדִי הַצַּח וְהָאַדְמוֹן, שָׁלוֹם לְךָ מֵאֵת רַקָּה כְּמוֹ רִמּוֹן" שכתב שלמה אבן גבירול והלחין מוחמד וואהבי, הושרו בטבעיות על-ידי הנוכחים, כאילו לא חלפו כמעט אלף שנים מאז כתיבתן בתקופת תור הזהב של יהדות ספרד.

המופע "אבן גבירול, אדומי השפתות" אינו חדש. בשנת 2009 סחרוף ורע מוכיח הוציאו אלבום בשם זה, ולמרות שבחי הקהל והביקורות, הם ליוו אותו בהופעות נדירות ומועטות, שממשיכות לטפטף מאז עד היום – בדלילות מקוממת.

שבע השנים שעברו מאז הופעת הבכורה בירושלים שבה נכחתי – העמיקו עוד יותר את הססגוניות המוזיקלית שנכחה על הבמה בשבוע שעבר. סחרוף בשירה ובגיטרות ומוכיח בתופים לא היו עליה לבד, כמובן. המופע הזה "שייך" לכישרון המרהיב של שאר נגניהם – לא פחות מאשר להם. כלי הקשה וכלי נשיפה, וגיטרות כמובן. בכל שיר הוחשכה לכמה דקות הבמה, ואלומת אור מירקרה אחד מהם, והוא קיבל את תשומת הלב הבלעדית לנגינתו הייחודית: עדי רנרט, מארק אליהו, עודד גולדשמידט, יניב רבה, איל תלמודי, אסף רוט, איתמר דוארי ושי צברי בקולות – הקסימו בווירטואוזיות השופעת שלהם, שצבעה את השירים בצבעים עזים. הלהט הונגד לשלווה המדיטטיבית שבה פרט מארק אליהו על הקמנצ'ה – כלי קשת פרסי. שילוב הקולות והנגינה חולל תערובת צלילים וכלים מזרחית-מערבית-רוקנרולית, עדינה-רועשת, יפה להפליא, שגם המאזינים לה וגם המפיקים אותה מאצבעותיהם ומגרונם התענגו עליה.

סחרוף ניצח על כל ה"מהומה" הזו במבט משתאה ובשירתו שניכר בה עד כמה הוא מחובר לטקסטים. היה רגע מסוים, לפני ההדרנים, שהוא ומוכיח חייכו ביניהם חיוך קטן של "הצליח לנו". וכך, במרחק של מטרים ספורים מהרחוב הנושא את שמו, ומרחק כאלף שנים מהיותו –  שלמה אבן גבירול – משורר, פילוסוף, עם חיים סוערים וקצרים, נכח ברוחו על הבמה. "מְלִיצָתִי בְּדַאְגָתִי הֲדוּפָה, וְשִׂמְחָתִי בְּאַנְחָתִי דְחוּפָה", הוא שורר במאנית-דיפרסית, וקולו נשמע עד היום. בשיר האחרון בהופעה, "ככלות ייני", שנוגן, הושר ונרקד באקסטזת זמרים-נגנים-קהל, התברר סופית כי זו לא הייתה תחיית המתים, אלא תחיית החיים.

מועדון רדינג 3 בנמל ת"א, חול המועד פסח, 27.4.     

פורסם בגלובס ב-10.5.2016