אלבום הבכורה של ג'קו אייזנברג הוא כמו סרט שמוקרן אחרי ספר רב מכר. הצופים/מאזינים כבר מכירים את הסיפור, והוא מרפד את השירים כנקודת מוצא. וכך, פגישה עם השיר הראשון, "נשארתי נורמלי", אמורה לייצר הנהון בראש המאשר שידוע במה מדובר: המסלול המואץ של "ההמלכה" – כלומר מקום ראשון ב"כוכב נולד", "ההתרסקות" –  ההשלכות של פרובוקציה חסרת מיומנות תקשורתית, ולבסוף "תחיית המתים" – הכוכב נולד מחדש, מנגב את האבק שלא הספיק לשקוע, מבליט את השריטות שכיסו את פני העור ולא חדרו מתחתיו, ועכשיו הוא עוצם את עיניו על העטיפה כמשדר התמסרות. הנה אני כאן, עשו בי כרצונכם.

"כל העולם סביבי" שר ג'קו בשיר "שר שר", מודע לחלוטין לתהליכים שמקיפים אותו ונצמד היטב לדמות שהוא אמור לשחק. אבל לא מדובר במשחק. זוהי דמותו האמיתית, השירים הם שירים אמיתיים והאלבום אומנם ראשון, אבל בשל, שלם וממוקד. ג'קו יודע לכתוב שירים, והיכולת הזו הופגנה כבר ב"כוכב נולד" בשיר "נרדם על החולות", שמופיע גם באלבום. הוא מוכשר, קומוניקטיבי ויש לו בהחלט נוכחות טבעית של רוקיסט. לואי להב, שהפיק מוזיקלית וגם עיבד (עם ג'קו וחבריו להרכב) לא השתלט על השירים אלא יצר הפקה בסיסית, ישירה ומינימליסטית, שכוללת גיטרות, באס, תופים וקלידים, ללא קישוטים מטשטשים של כלי מיתרים ונשיפה.

אין באלבום אף שיר רע, אבל חלק מהשירים "נחמדים" ובשביל רוקיסט זוהי מחמאה מפוקפקת. אין סיבה לא להאמין לטקסטים האוטוביוגרפיים של ג'קו, אבל הכנות שלו מעוצבת, כמו לעשות פן לצעקה. "נשארתי נורמלי", הוא שר. גם אם נותרו פצעים, האיפור מכסה אותם ועליהם. השיר "צורח" מדגים את העניין. הוא נכון במובן הלהיטי, אבל לא שומעים בו את הצרחה הפנימית. "כל מה שמסביב עוצר", הוא ממשיך לשיר, "פתאום חוזר, ומתפוצץ אצלי" – אבל לא חשים פיצוץ. כך גם בשיר "לא משנה דבר" עם המילים "בא לי לסבול", שהסבל לא נוכח בהן. ב"תזרוק את הכל" הוא מתאר ספקות, אבל לא נשמע מהסס. מצד שני, ב"מי מתמודד" השקט בחלקו, הוא מצליח לבטא את הכאב. ב"יום אחד" הוא שר גבוה לכל אורך השיר, אבל קולו בטוח מכדי לשדר פגיעות. האם מדובר במעלה או בחיסרון? בדומה לכתמי הרורשך המעטרים את חוברת האלבום, התשובה לכך תלויה בטעמו של המאזין.

"מוכרח להיבנות דרך עצמי בלבד", שר ג'קו ב"נרדם על החולות". האם יבנה את עצמו ככוכב או כיוצר? אם הוא כוכב, המטרה הושגה ונותר לו לשמר את הקיים. מאחר שקולו חם באופן טבעי, עליו רק להקפיד שהאש לא תכבה ושתבער על טמפרטורה מתונה. אם הוא יוצר, עכשיו הזמן שלו לאפשר לעצמו להסתכן גם בטמפרטורות גבוהות עד שריפה, וגם במעלות הקפואות שמתחת לאפס, להרחיב את הטווחים ולהעמיק אותם. בסך הכל, הוא כבר הפגין את חישולו ואת כוחות ההתמודדות שלו. המשימה האמיתית והקשה היא לא לבחור בין שתי האופציות, אלא לשלב את שתיהן.

שערו הארוך פרוע על העטיפה, זקנו עשוי בקפידה. עיניו העצומות מזמינות לסקור אותו, אך גם מונעות מעיניים זרות להיכנס לתוכו. ג'קו אייזנברג שעל שמו נקרא האלבום הוא עדיין תעלומה.

ג'קו אייזנברג, "ג'קו אייזנברג", "הד ארצי"

פורסם ב-ynet ב-07.01.08