מיקוד לאור ירח

"אויה להולכים בחושך וקוראים לו האור החדש", שרים "החצר האחורית" ב"החצר האחורית 2", אלבומם השני. משפט שמתמצת את מהותו – נעיצת דיאגנוזה חדה, ביקורתית ופואטית של ניווני הדור והתקופה על לוח לב המאזין. האלבום שופע תיאורי תאורה, ארצית כמו זרקור המצביע על עוולות, ושמיימית כמו גרמי שמיים. אם בשנות ה-80 להקת טנגו רקדה "ריקוד לאור ירח", הרי שאצל החצר האחורית, הירח עצמו מרקד ומככב בשלל תארים, לאו דווקא מחמיאים, כמו "לבנה ערמומית", "ירח משוגע" ו"ירח שיכור צוחק".

בהחלט צוחק, תוך כדי דקירה, וארבע שנים אחרי אלבום הבכורה שלהם, החצר האחורית ממשיכים לקלוע חיצים שנונים שחודם המילולי מופקד בידי חבר הלהקה יענקל'ה רוטבליט. על שיופם המוזיקלי – לחנים, נגינה ושירה – אחראים תומר יוסף בתופים ובכלי הקשה, איתמר ציגלר בבס, בגיטרות ובכלי הקשה, וגֶדי רונן בקלידים. יוסף וציגלר מביאים אל הלהקה גרוב עסיסי ומרקיד המזכיר את להקתם "בלקן ביט בוקס" ורונן את הזעם הפיוטי  מלהקותיו "דבק" ו"פרויקט 1:1".

התוצאה היא אלבום לרגליים, ללב ולראש, שמכריח להקשיב למילים הרוטבליטיות. הן מוגשות ברהיטות שמכבדת כל מילה באמצעות הגשה מושלמת (לא דבר מובן מאליו במוזיקה הישראלית), כך שהמחאה שבבסיסן נשמעת בצלילות שהמוזיקה – גם כשהיא עליזה – לא מטשטשת. מחאה נגד היחס לפליטים, הביורוקרטיה שהתגלמותה המייאשת היא התור, וגם ביקורת אקולוגית בשיר "מי הרג את ים המלח" עם ליהטוטי הפסנתר המרגשים. לצידם, תיאורים אורבניים יפהפיים של עיר בנוסח אלתרמן כמו בשיר "הפילוסוף", שהם מצע להתגוששות קוהלתית בין גוף לרוח עם טוויסט משעשע בסוף.

עוד שיא הוא בשיר הפאנקי "שעת הזאבים", שבו כלי נשיפה נהדרים (ספי ציזלינג בחצוצרה ויאיר סלוצקי בטרומבון שמשתתפים באלבום לצד הלהקה) מבליטים הצלפות שתענוג לצטט: "כל האכלו לי ושתו לי, כל ה-היה לי ולקחו לי, בוא לא נתחיל עם זה שוב עכשיו. כי יש פיל בחדר וקוף על הגב. והמשכיל בעת ההיא יידום, והחכם בעת ההיא יסתום".

אם יש חיסרון באלבום הזה – שאפילו עטיפתו והחוברת שלו אטרקטיביים במופשטותם (עיצבו נדב ברקן וזהר קורן) – הוא שאחרי כמה האזנות, השירים נדמים לעיתים לסטיקרים בשנינותם הקופירייטרית. "הים טובע". "עובר ושווא". "אני רוצה את העתיד שלי בחזרה". מבריק ויפה, אבל גם עשוי להזכיר פוסטרים בחדרי מתבגרים מודעים או שלטים בהפגנה. הלהקה הזו היא אכן הפגנת מחאה מרשימה, ראויה וממוקדת, שמומלץ להצטרף אליה.

פורסם בגלובס ב-09.11.2017