נפתח במספרים: "הכול עוד לפניי" הוא אלבומם השביעי של התקווה 6, שיוצא עשר שנים אחרי אלבומם הראשון. ה"מתמטיקה" של הלהקה מתבססת על נוסחת המשפחתיות. ההרכב הוא "משפחתי", גם בכך שמייסדיו – עמרי ושלי גליקמן – הם אחים, וגם בתכניו הישראליים, שמחים וקודרים כאחד. מה שמרתך ומלחים בשיריהם את העליצות ואת העצב אלה לאלה, הוא הצליל שלהם – רגאיי והיפ הופ, הפעם בעיבוד ובהפקת דני "פילוני" קרק. בהתאם לז'אנר, לעיתים עליצותם היא כסות למילים קודרות וגם ציניות ("ארץ ישראל את כל-כך חמה / סיכוי גדול למלחמה… המדינה בוערת, אבל כולנו גיבורים").

כמו בשאר אלבומיהם, התקווה 6 ממשיכים להפגין מקצוענות עם נשמה. הם לא מחדשים – כלל לא מתיימרים לכך, אבל עושים טוב את המוזיקה שלהם, וכיף לשמוע אותם.

"אותם" – זה קודם כול עמרי גליקמן, ה"קול" שלהם, וכותב ומלחין השירים המוצלחים. שלי גלקימן מנגנת בפסנתר ובקלידים, וגם מצטרפת בשירה, עמית שגיא בבס, מיכאל אבגיל מתופף; ואילן אדירי בסקסופון וברק הנר בחצוצרה – מנגנים נפלא ביחד, למשל את הסולו של כלי הנשיפה החותם את השיר האוטוביוגרפי-ארס-פואטי "רמת השרון". אל האלבום הצטרפו גם יונתן לינב בקלידים ובמחשב, ודני "פילוני" קרק בתכנותים ובגיטרות.

במוזיקה הקצבית – גם מילולית – גליקמן מיטיב לתאר מצבים וגם "טיפוסים" על מורכבותם האנושית, כמו בשיר "אישה של גבר אחד": "היא בטח לא יודעת מה רומנטי / היא יותר בברנז'ה של השנטי בנטי / אין לה אנטי, את זה כבר הבנתי / זוגיות זה פשוט לא רלוונטי / היא מגיבה בעדינות לכל מכשול באמינות / שקרים שבאים בכנות / יפה-יפה, יצירת אמנות / פשוט פחות בקטע של נאמנות", וכן הלאה. לצד שיר הטיולים העולץ "קופנגן" עם הצמד אינפקטד מאשרום, ו"מזל" החמוד ששרה שלי גליקמן, שבו נשמע היטב החיוך בקולם של האחים – הם מביעים גם ספקנות. זה קורה אפילו בשיר כה "מאמין" (אם כי ביקורתי ומיוסר) כמו  "שים עין עלינו", שבו מתארח מוש בן ארי, אשר מסתיים בתהייה: "בעולם כבד, בעולם מותש, אולי צריך להתחיל מחדש".

השירה הכביכול פשוטה של גליקמן, מתבססת על הקפדה – במילים, בלחנים ובנגינה, ויש בשירים כנות, הברקות והומור, כמו בשיר "שלום" ההימנוני: "אני חושב על השלום כמעט בכל יום בחיי / אבל עם השנים מבין שהוא לא חושב עליי".

"להיות אמיתי", שר גליקמן בשיר הנושא (בהלחנת פילוני), העוסק בייעוד להגשים: "להיות מאושר, אז אני שר… נעים מאוד, אני מוכן".

מוכן כבר ממזמן, ובאמת נעים מאוד.

פורסם בגלובס בינואר 2017