ויקטוריה חנה / "ויקטוריה חנה"

מוזר, לא קליט ואף מרתיע – כך עשוי להיחוות שיר של ויקטוריה חנה בפעם הראשונה שנחשפים אליו. אבל אם צולחים אותו, ומעמיקים לתוכו, הוא נחווה גם כמעניין, מאתגר ובעיקר מהמם בעוצמתו. אז גם מבינים שמדובר בטעם נרכש. לכן, ציוד חובה בפגישה הראשונה כולל פתיחות, סבלנות ואמונה.

כבר שנים היא פועלת בשטח. אמנית קול, המתמחה בפירוק מילים עבריות וארמיות ליסודותיהן – אותיותיהן והברותיהן, ובהרכבתן מחדש עם המנגינות והצלילים שלה לכדי ראפ חדשני במרקם עתיק. יש לה דרך ביטוי אקספרסיבית להביע את הקשר העמוק שלה לשירים שהיא יוצרת בדרך זו, ועד כה היא מימשה את יצירתה רק על הבמה, במופעים. עכשיו היא חונכת סוף-סוף אלבום בכורה.

ויקטוריה וחנה הן שתי סבתותיה של היוצרת, ששמה מורכב משמותיהן ויצירתה מורכבת מישותן. שתיהן אולצו להתחתן כילדות. ויקטוריה הייתה מורדת ופורצת החוצה וחנה מקבלת וביתית. האלבום הנושא את שמן/שם נכדתן מחולק לשניים. החלק של "ויקטוריה" – בעיבודו ובהפקתו המוזיקלית של תמיר מוסקט – הוא קצבי, ומתעמק בכוח של הדיבור באמצעות פירוקו לאותיות. אולי בגלל אופיו המחקרי והניסויי, החלק הזה הוא הפחות קומוניקטיבי מבין השניים. חמשת השירים הבאים מסמנים את החלק המלודי, בהפקת אמן הסאונד פרנק ואן דרוי. כאן בולט יותר כישרון ההלחנה של ויקטוריה חנה, וגם שירתה נשמעת עדינה יחסית ורכה (בניגוד לאופי הזועק-צועק-סוער מהחלק הקודם), אם כי לא פחות עוצמתית. טקסטים מהקבלה ומשיר השירים מככבים בשני החלקים, אבל במלודי שביניהם היא מגיעה להתעלות, במיוחד בשירים כמו "יונתי" עם תחושת הבהילות שיש בו ברמזים לאסון; "היושבת בגנים" המרגש עם צלילי חליל מקסימים של נורי יעקב, ו"שערי ציון", שבו חובר אליה ירדן ארז וקולותיהם מתמזגים בסערה הרמונית.

לאורה ריבלין / "אישה נוסעת"

"אישה נוסעת" הוא צלילה לנפש סוערת של אישה – לאורה רבלין – שחקנית, יוצרת, עמוקה, נוירוטית ואפלה, עם גוון ילדותי בקולה. בראשית היו המילים – שניסחו חלומות לכדי שירים. בהמשך השירים התממשו במופע, עד שלא נותרה ברירה אלא ללכוד אותם באלבום, להניח לקהל לצוד שיר-שיר, ולשחרר אותם לתוך התודעה.

ריבלין, ללא ספק, היא משוררת לא פחות מאשר שחקנית. והיא גם זמרת, אם כי בשיר "מישהו רץ אחריי בתוכי" היא מעידה על עצמה: "כשאני מתחילה לשיר, אני נחנקת". ולא רק נחנקת אלא גם מקללת, מרגשת, מסתורית, תזזיתית וגם משעשעת. כיוצרת גדולה, חוצת תחומים, היא יודעת לזהות "רגעים" – בחיים שעל פני השטח ובעיקר בחיי הנפש, והופכת אותם לשירים נפלאים, חכמים, צבעוניים בוויזואליות המפורטת שלהם וחדים בכנותם. ימי ויסלר הפיק מוזיקלית וניהל אמנותית, ואת הלחנים היפים כתב שאול בסר – הבן שלה, שגם מנגן בפסנתר ושר באלבום. המשפחתיות נוכחת בו עם שירים כמו "מכתב לבנה אחרי אזכרה לחנוך לוין" – "נולדתם ילדים פשוט לשבור לנו את הלב", שרה ריבלין, מנפצת גם היא את הנפש, ו"אמא, את אצלי בארנק".

שבו עם עצמכם לבד בלילה. פנו זמן והרחיקו הסחות דעת. התחברו ללאורה ריבלין ותחושו את ההתחברות, לעצמכם.

פורסם בגלובס ב-25.5.2017