יש לו פנים צעירות ואנרגיה שמספיקה לכל המסלול שעובר ממבטו המהורהר ועד אצבעותיו המשתוללות. הוא חלק מלהקה, והם שרים עכשיו את השיר הראשון שלהם כ"בנזין" – "חופשי זה לגמרי לבד". הם גאים בשיר ובעצמם, ובצדק.

ברגעים המוקפאים האלה הם באמת חופשיים, אבל עדיין לא לבד. כרגע הם צוות, עם שיתוף פעולה שניצוצותיו בנגינתם ובשירתם המשתלבות בהתאמה, והאש המזינה אותם היא מדורת שייכות מלוכדת ועוד לא לוכדת.

אלי חדד בתופים, בנג'ו קמחי בבס, קיטש אמסלם בגיטרה, וגם ההוא, הסולן בגיטרה שהלחין את השיר. קוראים לו יהודה פוליקר.

אי שם בין שנת 82' ל-85'. כל האפשרויות מנצנצות מרוב טריות ומבריקות את השיר ואת השרים אותו ביחד. עדיין ביחד.

היוונית של פוליקר עמוק בבטן, השואה מעיקה את חללי הלב, אבל הכל עוד מכוסה בפוטנציאל סודי. ההתפרצות המתגלה תתחולל שנים אחר כך, אז הוא באמת יהיה חופשי מלהקה ולבד כסוליסט. החיוכים הקצרים, המתחברים, יהפכו לעוויתות כאב, כעס ונתק. אבל עכשיו ארבעתם מאוחדים בקשיחותם וברצינותם. שוהים לעומק במקום הרגשי שקירותיו מתנועעים ושבו כאב וחיוך נראים אותו דבר. שרים את המילים של יעקב גלעד, מאפשרים דיאלוג של קצב ואנחה בין הגיטרה של פוליקר לתופים של חדד ובעיקר מתהווים.

מתוך פרויקט קליפים משנות ה-80, שפורסם ב-ynet