מסביב יהומה סער

"יש קונספירציה, יש מחלה", שר חמי רודנר בשיר הפותח את אלבומו "יהומה", וזוהי בעצם תמצית היצירה. המשך עגום לתחושת ה"חטפתי את הישראבלוז" מאלבומו הקודם "זמן אסיף" שיצא ב-2013, אבל הפעם הדכדוך התפתח מפאסיביות לביקורתיות אקטיבית כנגד מחלת האלימות הבהמית, שרודנר המציא לה שם: "יהומה" (במלרע).

רודנר, כפרט מתוך החברה, הוא החולה הסובל, ובו זמנית גם המאבחן/מתעד הבוחן את הסימפטומים במבט מדעי/עיתונאי. פה ושם יוצא ממנו הרופא שמעניק – בזהירות – תקווה. וכך, עם כה הרבה מרכיבי אישיות, לא מפליא שרודנר – בניצוח איתי צוק שהפיק מוזיקלית – בחר ליצור אלבום של "ביחד". "יהומה" הוא אלבום של הפריה הדדית, פרי התכנסות של חברים ותיקים לפלוגות השירה, הגיטרה והבאס כמו יובל בנאי ורונה קינן, עם תגבור של חיילים חדשים כמו תומר ישעיהו וג'ין בורדו, וגם פחות נודעים, כמו בנימין גולדשטיין (בנג'י) ויאיר הררי, שרודנר גילה כשהיה המורה שלהם ב"מזמור" – בית הספר למוזיקה של המגזר הדתי. כל אחד מהמוזיקאים (יש גם נוספים) זולג בדרכו לתוך השיר שרודנר הועיד לו, ולעיתים שותף בכתיבה ובהלחנה. את האלבום חותמים האדמו"רים ג'ון לנון (בגרסה עברית-ישראלית של רודנר ותומר ישעיהו לשיר "Warking Class Hero" – "גיבור מעמד הפועלים") ומאיר אריאל, שרודנר שר איתו בדואט את Carry On"". הגיוון הזה אומנם מעשיר את היצירה, אבל גורם לעיתים לחוסר אחידות. השאיפה לספר סיפור אחד באמצעות קולות שונים מייצרת לפעמים הסחות דעת סגנוניות (וגם ססגוניות) שמסיטות את הקשב מדרך המלך, כך שבמקום יצירה שלמה והרמונית יש שברים וקרעים שמחוברים ביניהם בתפרים גסים.

זה לא בהכרח חיסרון, כי חוסר האחידות משקף את התוהו ובוהו שרודנר מתאר, מה עוד שמדובר בשירים טובים, חלקם מרהיבים, כמו "וירוס יהומה" עם יובל בנאי, על המציאות הווירטואליות נואשת הלייקים; "ים האדם הרעב" עם רונה קינן, שנוכחותה הצלילית מעדנת לחמלה את הביקורת על היחס לעובדים זרים; ו"כניסת ספקים" המבריק והמקפיץ עם ג'ין בורדו, על החצר האחורית של חברת השפע. התשתית לתיעוד הבועה המטריקסית שבה אנחנו חיים (לפי האלבום), היא הרוקנרול הישן והטוב שרודנר משתייך למשמר הכבוד שלו בגרסתו הישראלית, כבר משנות ה-90 בלהקת "איפה הילד". הלהקה מופיעה בשיר הראשון באלבום, "קונספירציה", כמו מסמנת לנו שהרצף נמשך, ומתוגברת בנציג הדור החדש, אלון עדר.

בתוך מרתפי הצחנה של הניוון שמתאר "יהומה" שורצים בעלי חיים: חיות טרף כמו הזאב המורעב בשיר "היי", ומפיצי מחלות כמו חולדות וירטואליות ב"וירוס יהומה", עכברים ב"ים האדם הרעב" ועכברושים בשיר "כניסת ספקים". אבל לצדם מהבהבת אלטרנטיבה, שהייצוג המובהק שלה הוא "יש יופי" – שיר על פשטות, בנימה מזרחית מסולסלת, שבו יאיר הררי מצטרף אל רודנר בדומיננטיות בוערת ומחממת כמו מדורה. "בסוף היום אתה חוזר הביתה לשכונה", כך הוא נפתח ומסתיים.

והשכונה הזו היא תזכורת למשפחתיות, שאולי תצליח להביס את הניכור המתפשט. ורודנר, שאולי הפנים את "מצפון תיפתח הרעה", נוסע ברכבת דרומה, בשיר "כיוון דרומי". וכשם שהוא שר בו את הייאוש, כך גם מזדמרת התקווה: "ממשיך להאמין".

פורסם בגלובס ב-06.09.2019