חרב על עירי

יום כיפור אינו רק חג. הוא גם תודעה ומצב צבירה מהולים בשרב גווע וברמזי קרירות. אופטימיות של שנה "מהניילונים" מעורבבת בספקנות ובעיקר בדריכות, אפילו חרדתיות. בגלל המלחמה ההיא.

מלחמת יום כיפור כבר נחרטה בגנום הישראלי לא רק בקרב מי שצולק בה במהלך התרחשותה, בדרכים ישירות או עקיפות, אלא גם למי שנולד שנים אחרי שהסתיימה. האם היא בכלל הסתיימה אי-פעם? גדודי הקורבנות בגוף ובנפש, משפחת השכול, הלומי הקרב וסובביהם – לא בטוח שיאשרו את הקביעה.

המוזיקאי יאיר יונה, שנולד שנים אחריה – החליט לצלול לתוכה. הוא התעמק בקורותיה, נבר בארכיוניה, והכין לה פסקול – אלבום אינסטרומנטלי ומעמיק בשם "חרב". הוא כתב את המלודיות, הפיק ועיבד, וגם ניגן בגיטרות, בבס ובקלידים. מצטרפים אליו פסנתר, ויולה, כינור, צ'לו, קרן יער, קלרינט וחליל צד (תמי יונה, גליה חי, חן שנהר, יעל שפירא, עידית מינצר, אורי מרום ושוקי גולדווסרלקרדט בהתאמה). בדומה לחזן וירטואוז שמיטיב לפייט "אל מלא רחמים" בהלוויה – אך לא יזכה למחיאות כפיים, כך גם האלבום הזה. הוא ראוי לתשואות על עצם הרעיון, וגם על הביצוע, אבל לאחר ההאזנה דווקא משתרר – כמו בפיוט "ונתנה תוקף" – קול דממה דקה. כי "חרב" הוא לא אלבום של "פאן", אבל הוא  מעורר מחשבה וזיכוך. והוא פסקול מושלם – לגמרי מושלם – למי שמחפש דרך לחוות את יום כיפור לעומק, אבל בלי להתחייב במובן הדתי-הלכתי.

וכך הוא ייחשף לקולות ממכשיר הקשר במלחמה מסומפלים עם גיטרה אקוסטית בשיר הנושא; יחוש אפלולית של אימה מזדחלת עם רצועת "שבעה ימים בעלטה", ומיד יזדכך בנועם של המנגינה "מחכה"; אם כי השלווה תועכר ברצועה "ההליכה לדלת הסגורה", עם נקישות טורדניות בדלת שמסרבת להיפתח ולאפשר לבשורות האיוב להיכנס. ב"2.37 כל לילה כבר 43 שנה" הצליל השולט הוא תקתוק שעון תמידי – סיוט צורמני מתוך הפרעות השינה של פגועי הלם קרב.

ברצועה העשירית, החותמת, יונה מקריא על רקע נגינה את השיר "השכם השכם בבוקר" שכתבה רחל שפירא. טקסט של כאב, אך גם של תקווה וחסד: "וכל מי שהיה שם ביקש לו ניחומים / בחסד ומסירות, סליחה ואהבה". אין נחמה במלחמות שהיו, אלא אם כן, לקחיהן יצליחו למנוע את הבאות אחריהן. וכל יצירה טובה שדורשת ומאפשרת להתמסר לה – ו"חרב" בת 37 הדקות היא כזו – מחוללת מפגש של המאזין עם עצמו. ושם, אולי שם, יתרחשו המחשבות שיחוללו תוצאות. "וכיתתו חרבותם". אמן.

יאיר יונה מבטיח כי 20% מהכנסות האלבום יועברו כתרומה לעמותת נ.ט.ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי).

התפרסם בגלובס ב-6.10.2016