"כשהייתי קטן הקשבתי לשיר מהרדיו

וחיכיתי לראות איך העולם לומד

העולם לא ילמד משירים יפים

מי בכלל מקשיב למילים"

[מילים ולחן: יהוא ירון]

כשהוא עמד השבוע על הבמה, בהיכל התרבות בת"א, עם המוזיקאים העוצמתיים שהוא התברך בהם, בהופעת ההשקה של האלבום החדש – הקשיבו למילים, ועוד איך, וגם מִלמלו אותן ביחד איתו. יש ליהוא ירון קהל משלו – שמבין ומזדהה ואוהב. אבל העולם הזה? כלומר שאר העולם? מה יהיה איתו? הוא באמת לא לומד משירים יפים.

וחבל.

אבל אם הוא ירצה, העולם, אז שייקח לתשומת ליבו שהאלבום הכפול "יהוא ירון נגד השטן: כך בעולם / כך בארץ הזו" נמצא כאן. יצירה שאפתנית שרוצה להגיד משהו טוטאלי, רחב-היקף – על העולם בכלל, ועל ישראל בפרט, ועלינו שחיים כאן, בנות ובני האדם, כולל אלה שעדיין לא נולדו.

והעולם בטח יתפלא. זאת הרי יומרה חוצפנית להגיד בימינו משהו ארוך (21 שירים, שקלילות איננה אחד ממאפייניהם – לא מוזיקלית ולא טקסטואלית) – כי למי יש סבלנות, וזמן, מה עוד שכבר קיץ עכשיו. וזאת חוצפה יומרנית להעז לדבר פוליטיקה, ומחאה – כי זה מעכיר, וגם ככה אנחנו עכורים. אבל כוונותיו של יהוא – צלחו, וכשאני מנסה להרחיב קצת בעניין, כדי להסביר, משתרר בי שקט. כי כשהתבוננתי ברשימותיי על האלבום ועל ההופעה, גיליתי שבמקום מילים, השארתי לעצמי ליד שמות השירים סימני קריאה גדולים.

כששירים הם סימני קריאה – הם לא שירים אלא פלקטים, אבל במקרה הזה סימני הקריאה הם לא שלו אלא שלי. סימני קריאה פשוטו כמשמעו – שמסמנים קריאה: השקיעו ביצירה הזו את זמנכם ואת נשמתכם.

הפוליטיקה של המחאה של יהוא ירון, אגב, איננה קשורה בהכרח לימין או לשמאל במובן הפוליטי שבארץ. היא צורחת את הכזב האוניברסלי שבשקרים וברמאות. היא צועקת את העוולות ואת הפשעים נגד החלשים. היא שואפת לתקן.

ויש אהבה באלבום ו(קצת) תקווה. וקִִרבה ובעיקר חסד. במילים רגישות ומקוריות. "יש קול שבור, יש קול שלם, אבל הקול שביניהם – רק הוא חשוב", הוא שר. ומה שהיה חשוב בהופעה השבוע זה האפשרות וההזדמנות לא רק לשמוע את המוזיקה אלא גם לראות אותה, בתנועות גוף ונשמה שהפיחו הנגנים – כל אחד בכלי שלו, כולל אלה רונן הזמרת שכלי הנגינה שלה היה קולה: עדי רנרט בקלידים, אביב ברק בתופים, גיא שמי, ניר שלמה וגלעד לוין בגיטרות ועונגי ציזלינג בסקסופון. יהוא ירון הקונטרבסיסט נעדר, אבל במקומו זהר יהוא ירון הזמר – ששר את השירים שלו בעולם שבתוך האולם – בחלל עבה ממוזיקה עשירה ובו-זמנית דקיק כצינור שמזרים כוונות ומשמעויות החוצה ופנימה.

ומה לגבי העולם שמחוץ לאולם? הלוואי שיהוא ירון טועה, ולפחות הפעם, הוא דווקא ילמד משהו – מהשירים.