עיר זהב אגדית, הממגנטת אליה חולמים, מהווה השראה לאלבום "אלדוראדו". שמה מסמן את מהות האלבום עוד בטרם הוא שולח אל החלל את צליליו. מציאות חלומית, שנפתחת במילים "תל אביב שוב מכוסה שלג. זוגות מחליקים על הירקון".
 
בתשע השנים שעברו מאז "סוס" – אלבום הסולו הראשון של יהלי סובול, הוא שכלל את יכולותיו המוזיקליות בלהקתו "מוניקה סקס" ובשירים שכתב לאחרים (יהודית רביץ, יזהר אשדות ועוד), וכתב שני רומנים. רע מוכיח, שחבר אליו לאלבום הזה כמפיק מוזיקלי וכמעבד, טיפח קריירת הפקה מוערכת בארץ ובחו"ל (ברי סחרוף ולהקת "גוגול בורדלו" הם רק דוגמאות). המפגש בין שני הכשרונות האלה מחולל לא פחות מפיצוץ – מפץ שבורא עולם.   
 
לעולם של "אלדוראדו" הם הצליחו ליצור אקלים משלו – להט רוק'נרולי מהול בקיפאון אוורירי. במזג האוויר ההחלטי הזה נושמת מיתולוגיה פרטית מפורטת, מתוזמרת בעושר מילולי וצלילי. מתהלך בה קולו הדומיננטי של סובול, וככל שהוא מתקדם בצעדיו נחשפת הוויית אלדוראדו. תחילה בשקט העצוב והג'אזי של שיר הפתיחה "שלג" – המתרחב בקונטרבס ובצ'לו (לצד תופים, סינתי, חצוצרה, אורגן ומלודיקה) שמעמיקים באיטיות את האווירה המיסתורית. הגיטרה הבודדת מהשיר הראשון מתוגברת בגיטרות נוספות החל מהשיר השני, "מתקרבים לתל אביב", הנמרץ יותר, אך עדיין אוורירי. השיר הבא, "אלדוראדו", נשמע כמו שיר לכת עם הפוגות עצירה, והוא מביא לשיא את כל מה שנפלא באלבום הזה – טקסטים ציוריים ("בן אדם יד שנייה באוטו חדש") ומדויקים בהעברת תחושות ("כמה שלא סוחט את הדוושה נדמה לי שאני לא בתנועה") עם לחן יפהפה (חבל שאי אפשר להשמיע בכתב) ועיבוד מופתי (מפגש מוצלח בין אצבעות לגרונות). ומכאן ואילך השירים כבר זוהרים בצבעי רוק – מגוון בניואנסים שלו, ג'אזיים, מזרחיים ואלקטרוניים, ותמיד עם מרווחים אינסטרומנטליים מכובדים.      
 
"אלדוראדו" גדוש בתיאורי מסעות, נמלי תעופה ומקומות אקזוטיים לצד עיר הבית המוכרת ("עוד מעט נהיה ברחוב, שמכיר אותנו טוב", שר סובול ב"מתקרבים לתל אביב"). אבל בתוך תחושת ההרפתקנות המסעירה נשתלו צרימות. שמות חלק מהשירים מצביעים על כך – "ערפדים" עם המנגינה הקופצנית והטורדנית, "סורגים ממתכת" עם הניגודיות בין הלחן העליז למילים ולשירה הדואבות ו"אונייה טרופה" עם התכנותים הצורמניים. הזוהר הנוצץ שבזהב המדומיין מועם בסיוטיות פאלית מתפתלת כמו נחש. הזהב והנחש, שני מוטיבים חוזרים באלבום, מחדדים את הקוטביות שבאלדוראדו בין המואר לאפל.
 
רע מוכיח מהנדס את התלת מימדיות בעיר הזו, וסובול שרטט את המפות, אם כי לא תמיד הוא מיישיר מבט קדמי אל תוך המציאות שיצר. "אני עומד בחלון הקטן, מביט על חצרות אחוריות", הוא מדווח ("שלג"). לעיתים הוא בוחר לא להתמסר לחלוטין לעולם הזה. "אוחז בשלט מקומט, שכתוב עליו 'כמעט'", הוא מסרב להתחייב ("מתקרבים לת"א). בכל מקרה, ניכרת הצלחתו ליצור עם מוכיח אלבום מרתק, כמו חנות אטרקטיבית שסחורותיה הנגישות מתואמות עם הכמיהות.    
 
"אלדוראדו", יהלי סובול ורע מוכיח, "התו השמיני"

פורסם ב-ynet ב-20.8.08