דוד לביא, אלי דראי, משה בן-יוחנה – אלבומי ביכורים, שבועות 2016
9 ביוני 2016ישי לוי, הופעת השקה ל"עכשיו הוא חול", יוני 2016
30 ביוני 2016"מת לשמוע קול מפורסם… להיות מפורסם" – כך, כבר לפני עשרים שנה, לכד יוסי בבליקי בשירו "המלך האחרון של עולם הבידור" – משב שמאז כבר הפך לסופת תאוות-ידוענים. שנות ה-90, להקת "פונץ'", שבבליקי יסד עם שלום גד – הולמת ברדיו עם "ונדמה שישוב" המסתורי, "עדינה" ("חייל אמריקאי במיטה"), "אני מאוהב בבחורה מבת ים" ועוד להיטים. אבל אש הערגה שפורצת מבבליקי ומגד – סודקת את הלהקה עד לפירוק (באופן זמני) ובוראת אלבומי סולו לשניהם ביוני 96' – התחלה של קריירה נפרדת (שגם נפגשת ומתיזה ניצוצות השפעה הדדית).
עשרים שנה חלפו-כאילו-כלום מאז אלבום הבכורה של בבליקי – "אלבום המצעדים" בהפקתו המופתית של אמיר צורף, ובבית ליבא – מתחם תרבות יהודית חדש בנווה צדק – בבליקי שר על הבמה את "המלך האחרון" עם שאר שירי האלבום.
ההרכב המינימליסטי (בבליקי בפסנתר ובגיטרה, אלי שאולי בגיטרה ואלעד בן הרוש הבסיסט) חולל אינטימיות. הקהל בא לפגוש את בבליקי ואת שיריו – אבל פגש גם את עצמו. אנשים נפתחו לצלילים, ובו-זמנית התכנסו אל עצמם. בתנועות ראש וידיים כמעט-מדיטטיביות אספו את המילמנגינות שניכסו לעצמם במשך השנים ועירו לתוכם שיקוי של אמת. "אתה לא מבין כשמדברים אליך בלי אהבה", שר בבליקי בשיר הנושא, והקהל הבין, כי דיברו אליו אהבה. בבליקי שר בהתלהבות שקטה, והמילים שלו פצעו כשם שאיחו. "עשרים שנה לאלבום הזה", הוא אמר, "ותהיתי אם ההופעה הזו היא על מה שקרה לפני עשרים שנה או על מה שקרה בעשרים שנה שעברו מאז".
השלמות של החוויה נוצרה מתוך חוסר שלמות. תקלות טכניות במיקרופון עיצבנו – ובצדק – את בבליקי, אך אתגרו אותו כזמר וכנגן, וחילצו ממנו קיטורים חינניים: "עשרים שנה זה ככה. מיקרופון של יוסי זה מיקרופון מת. עוד מהפינגווין"…
הקהל צחק באהדה, והצחוק היה מעלית לשיאים כמו "יש לַך מקום" – ה-שיר של האלבום – עם המוטו "יש לַך עבר להרגיע וקסם לדרוש".
לא היה צריך לדרוש את הקסם. הוא פעם, מתודלק בגיטרה מעוררת ההשתאות של שאולי, בקלידים של בועז כהן (השדרן, הסופר וחבר בלהקת פונץ') שהתארח בשיר "ערב פורים" ובמתיקות החיוך של בבליקי כששר את "לב שבור".
לא היו הפתעות במופע. ההדרנים היו צפויים – ממיטב שירי פונץ' – אבל נחוצים ומבוצעים לעילא. "ונדמה שישוב" – שיר-קוד לברית בין יוצר לקהל שממשיכה להתקיים; "השלום יגיע", האופטימי בפיכחון; ו"דנה ראתה עבמ": "אנחנו הולכים עכשיו לראות את השמיים נפתחים והירח בוער והאדמה מתנדנדת לאור הלילה החיוור". דבר מהדרמה הזו לא התיימר להתחולל בהופעה, אבל בתוך השקט המשיכו השירים להטביע עקבות בנפש וצעידתם עוד נמשכת גם בזמן כתיבת הביקורת הזו.
מופע לכבוד 20 שנה ל"אלבום המצעדים", בית ליבא, נווה צדק, 14.6.16.
פורסם בגלובס ב-23.06.2016