בשיר "ענני", באלבום "פניי" של לאה שבת, מופיע השאלה "איפה להתחיל?". לפני שהמשפט מסתיים הוא נשמע פונטית כמו "איפה לאה"? (איפה לֵהַ…).
 
לכאורה קל להשיב על כך. שלוש שנים אחרי "עכשיו ביחד" – אוסף הדואטים מלהיטיה, שבת מוציאה אלבום עתיר תקוות, אהבות, חיפושים ותפילות. וכל אלה מושרים בקולה המזוהה – חם, מחוספס ומלא הבעה. גם לחניה יפים כתמיד. אז מה הבעיה?
 
האלבום הזה שואף לאור ולא מניח לחמוק מהכמיהה הזו, אבל באופן קלישאתי. יש בו שיר שנקרא "אל האור", והצירוף הזה מופיע גם בשיר "אם" ("בדרך אל האור") לצד הטיות המילה "אהבה" (כמעט בכל השירים). שבת אינה היוצרת היחידה שמשתמשת במושגים הבסיסיים האלה, אבל היא היחידה שהמציאה בעבר הברקות כמו "ציפור אדם כמו כולם" ("תמיד יחכו לך") ותובנות כמו "נתת לי שם – לא, זיכרון – לא, את ההמשך – לא" ("ים של חלומות").         
 
השיר היחיד באלבום שבו יש לשבת אמירה מקורית הוא "אברהם", שבו היא מזדהה עם אברהם אבינו ("כמה דמעות שאני מורידה עליך, ועלי מורידה דרכך") ושרה באיטיות מלאת כוונות. גם העיבוד שלו שונה משאר השירים ויוצר אווירה מדברית רוויית חליל וכלי הקשה. לעיבודים ולהפקה אחראי משה דעבול, ולזכותו ייאמר שהוא הפיק צליל אחיד ועקבי, שופע כלים כמו חליל, אקורדיאון וחמת חלילים (אורי מיילס), בוזוקי וכלי הקשה (דעבול עצמו) ועוד. לגנותו ייאמר שלמרות העושר, הצליל הזה נותר פשטני והשירים נשמעים כמו ביצועים בומבסטיים של קדמי אירוויזיון, מה גם שמצורפים להם קולות ליווי (שבת ודעבול) שמוכפלים לאפקט מכביד של מקהלה.
 
כבר השיר הראשון באלבום, "אהבתי אוהבת אהבה", מדגים את העניין. הוא נמרץ וקליט, אידיאלי לרדיו ולתוכניות אירוח טלוויזיוניות, אבל כמו שהשיר עצמו אומר – "הסוף ידוע כבר מהתחלה". הוא צפוי, כאילו נשמע פעמים רבות לפני שנוצר וכבר נשחק. גם שאר השירים לוקים בתבניתיות נוסחאתית, לרוב עם פתיחה שקטה והתעצמות נגינתית בהמשך. העיבודים עושים עוול לשירים כמו "המלאכים", שמעורר רצון לשמוע אותו בגרסה מינימליסטית שתדגיש את לחנו הנבלע בהפקה המנופחת. כך גם "להישאר או ללכת" החפלאי למדי בניגוד לרוח המילים העצובות ולקול הכואב של שבת.
 
שירים שבהם שבת במיטבה היצירתי, כמו  "כי הם חיינו" התפילתי (שכתבה חמוטל בן זאב) ו"דרכי", ממחישים את העובדה שכישרונה לא דהה, אלא רק נותב לדרכים אחרות. הפעם הנתיבים הם רוחניים-ניו-אייג'יים, שמתבטאים במונחים רווחים מהז'אנר כמו "הלימודים שמביאים לי החיים" ("עד שהרוח"), "להיפתח לרוח" ("האדם"), "עכשיו זה הכל קורה. נמצא ברגע הזה. בלי עבר, בלי עתיד, רק ברגע" ("ברגע הזה"). וכאמור, האור ונגזרותיו.             
 
שבת מחוברת לשירים האלה, וכואב לא להתלהב מהכנות הזו. בעולם אידיאלי כוונות טובות היו מספיקות. במציאות ביקורתית, המימוש קובע, ומאחר שלאה שבת עצמה הרגילה לרף גבוה, לא מגיעות לה הנחות. 
 
לאה שבת, "פניי", "הד ארצי"

פורסם ב-ynet ב-6.8.08