יש שני סטטיק ובן אל. הראשון הוא המוכר הנודע: קליט, נוצץ, מופק למופת, ויזואלי להפליא עם תנועה הרמונית ומסוגננת – ממתק למבט – ומושר בכישרון. פופ מדבק שפרץ בהצלחה לתוך התודעה הפרטית והקולקטיבית. לא משנה באיזו דרך – מלהיבה או מקוממת – המותג נכנס והתמקם.

ויש את סטטיק ובן אל במובן השני, שעד כה היה רק משוער: המילים שנדמו כחומר אקראי עשוי אוויר צבעוני למילוי הבועות המתכלות – התגלו כחומרי בניין עמידים. "הכול לטובה" – הסינגל החדש שלהם מפתיע את אלה שנהנו לבוז לשניים ולהתנשא עליהם, ומשמח את אלה שניחשו נכונה: מעבר לקצב, לצבע, לדמיון ולאוריינטציה העממית-עתידנית פועמים לבבות של יוצרים אמיתיים, עם עומק וכישרון הבעה ואפילו חרוזים מושלמים שמבטאים רעיונות יפים ואפילו חשובים, במסווה של "שיר גשם" ממחלקת העידוד הניו-אייג'ית. מרתק לשמוע אותם משרטטים במילים תיאורים חיצוניים-פנימיים כמו: "קמטים יפים עליך כמו דרגות". למעשה, הם אלה שעולים כאן בדרגה, אבל רק בדרגת ההתגלות, כי למעשה, אין שני סטטיק ובן אל. יש צמד אחד, מרובה רבדים, שעד כה החליט לחשוף לראווה רק אחד מהם. עכשיו מתחיל השלב המרתק והכיפי – גילוי השכבות.

אז נכון, יש בשיר כמה קלישאות, אבל הן נסלחות כי קל לנכשן. וכן, גם הלחן מונוטוני, לא מחדש ולא מסעיר – אבל החסרונות הללו מתגמדים משום שלירז רוסו (סטטיק) ובן אל תבורי ביחד עם ג'ורדי מעבדם-מפיקם (ירדן פלג) משליכים עלינו את מה שהם שרים על עצמם: "לא תמיד קל, לא תמיד טוב, אבל זה תמיד גורם לי לחשוב".

פורסם בגלובס ב- 26.10.2017