היוזמה להקדיש את פרויקט "עבודה עברית" לעוזי חיטמן היא מבורכת. חיטמן – יוצר מוכשר, פורה בהיקף יצירתו, אך צנוע באופן שבו הפיץ אותה – ראוי למחווה הזאת. ולמרות מוצדקותו של הפרויקט, מעיב עליו ענן מקומם: ההחלטה התמוהה לשתף בו אך ורק מבצעים מז'אנר אחד – מזרחי, ים תיכוני או כל הגדרה אחרת שפירושה המעשי: אין באלבום אף זמר ממוצא אשכנזי. העניין מקומם בעיקר לאור האהבה הרבה שחיטמן זכה לה בחייו, ושפורצת גם לאחר מותו, חוצה מגזרים ועדות.

חיטמן אומנם כתב לאורך כל הקריירה שלו לטובי הזמר המזרחי, הבכיר שבהם היה זוהר ארגוב, ובכל זאת, בנוסף לשירים הים תיכוניים (חלקם מתורגמים מיוונית כמו "תודה", "בלילה" ו"ליסה"), הוא נודע לא פחות בשירים מז'אנרים נוספים. יצירת המופת שלו היא בכלל דתית, והעם היהודי לדורותיו כבר מזמן ניכס אותה לעצמו – מדובר כמובן בלחן שלו ל"אדון עולם", והוא כתב קלסיקות ילדים כמו "רציתי שתדע", "הילד הכי קטן בכיתה" ו"שירי ילדות" ("השירים, המשחקים איפה הם עכשיו"), ושירים ישראליים מובהקים כמו: "ניגונה של השכונה" ו"מה חשוב היום".

השירים האלה, ואחרים, מופיעים באלבום הכפול הזה, אבל לא רק זמרים מתפוצת אירופה חסרים בו. לא פחות מאכזבת העובדה שנשים נעדרות כמעט לחלוטין מהיצירה. מתוך 33 שירים, רק חמישה מבוצעים על ידי זמרות: אביבה אבידן – שמעניקה לשיר "נולדתי איתך" איכויות רגשיות אבל לא מתלהמות, ברוח חיטמן עצמו, גליקריה, מעיין חג'בי, מורן כרמל ואור אדי.

אפשר היה לסלוח על העוולות האלה, אם האלבום היה מפצה עליהן בביצועים שכולם מרגשים ומרתקים, מכבדים את חיטמן ואת המבצעים. אבל למרבה הצער, בחלק גדול מהשירים, המקור עולה על החידוש. רוב העיבודים משעממים, או גרוע מזה: מנפחים את השירים  בקישוטיות יתר, למשל "מי ידע שכך יהיה", השיר הפותח, שמבצע אייל גולן בדרמטיות יתרה, ובחלקם הגדול אין פרשנות מיוחדת או ערך מוסף. למרבה המזל, השירים של חיטמן הם כה יפים, עד שכדי ליהנות מהם, מספיק להשמיע אותם באופן קרוב למקור, ובתנאי שלא יחבלו גם בו. רוב השירים  באלבום שייכים לקטגוריה הזאת, "תודה", שמבצע טריפונס, הוא כזה, וכך גם "עוד יום עולה" של פיני חדד  והביצוע של חיים משה ל"תסלחי לי" (ואגב, חבל שהוא לא שר שיר איכותי יותר מהרפרטואר המכובד של חיטמן).

לעיתים לדרמטיות שבהגשה מתווספת שמלציות, למשל בשיר "זוג משמיים" ששר רגב הוד, ושבו הליווי של כלי הנגינה דומיננטי מדי, עד כדי כך שהם מטשטשים את הלחן היפה. מקומם גם עידן יניב בביצוע הסתמי שלו ל"מרלן" (שהוכיח כבר בגרסת הכיסוי שלו ל"ונדמה שישוב" של להקת "פונץ'" שאינו מיטיב לחדש שירים של אחרים).

ולמרות הגרסאות המאכזבות, ישנם באלבום שירים מוצלחים, שמומלץ להקשיב להם, למשל: "אדון עולם", שמושיק עפיה מרענן בצבעים העדינים שהוא מוסיף לשיר; "רציתי שתדע", שנתי לוי מרגש בו, מבליט בגווני קולו את השמחה ואת העצב ומתבלן במתינות בסלסולים. וישנו גם אבנר גדסי, ששר את "ניגונה של השכונה" ומיטיב דווקא להמעיט את עוצמת שירתו הידועה, ובכך מונע מהשיר לטבוע בבריכת רגש. כך גם עושה אביהו מדינה בשיר "בארץ הזאת", אם כי התוצאה אצלו שכלתנית מדי.

ולסיום, רוחות האביב והחג המתקרב הביאו איתן פנטזיה: פעולת תגמול של הרוקיסטים המקופחים, שימסרו את גרסתם באלבום משלהם, או לפחות במופע. ואם כבר, אז מגזרים מוזיקליים נוספים כמו זמרי אופרה, חזנים – יש עוד רעיונות?
 
 
עבודה עברית – שרים עוזי חיטמן", "imusic"
 
פורסם ב-ynet ב-22.3.10