עברי לידר המפיק ועברי לידר היוצר מסתדרים ביניהם היטב וחשים בנוח זה במחיצת זה. הם כמו חייט שתופר בעיניים עצומות חליפות איכות ללקוחו הוותיק ולא חושש שידקור את עצמו תוך כדי עבודה עיוורת. וגם ללקוח, זה ברור, נעים בתוך הבגד המבריק,  עד שהוא מתמזג איתו כליל. "בית סוהר נעים ומסוכן", הוא כותב בשיר הנושא של האלבום "בקצב אחיד בתנועות של הגוף".
 
הסכנה היא החשש מניוון מעצם ההליכה על בטוח, הצעידה הלא נועזת ולא מעיזה בטריטוריה המוכרת. כמו שהוא עצמו אומר בשיר "צל שחור" – "כוונת המשורר נראית לי ברורה". לידר יודע להנציח מציאות ותוך כדי כך גם לעדכן אותה. בניגוד למומחים בשמירה על הקיים, הוא אומנם לא נשמע מיושן, אבל מצד שני נמנע מליצור מצבים חדשים. זה כבר אלבום האולפן החמישי שלו, ולידר שמכיר במגבלותיו – קולו השטוח ולחניו שנוטים לדמות זה לזה, מנווט את דרכו בקלילות. שותפיו לעיבודים הם צוות נגניו הקבוע והמיומן – עדי גולדשטיין בקלידים ובתכנותים, יונתן פריג' בגיטרות, עמיר (ג'נגו) רוסיאנו בבס וגלעד שמואלי בתופים. כשהם במיטבם התוצאה היא שירים טובים, כלומר מרתקים בעלילתם (ולידר מיטיב לכתוב), מרגשים ויפים בעיבודים. כך בשירים "מתעורר", שבו הלחן של הפזמון מגוון את המונוטוניות שבבתים, "אלוף העולם" עם מכפלת הקולות ו"הדרכים הארוכות" עם קרן היער וחליל הצד (שחר זיו ושלומי אלון). ראויים לציון גם הדואט עם אפרת גוש "ביחד מפַּחַד", שלקראת סופו מתעצם ומתמלא אנרגיות, שיר הנושא המעניין ו"אני יודע מה אתה צריך" הרוקיסטי.
 
הבעיה היא בשירים שבהם לידר נופל לתוך מונוטוניות אלקטרונית צפויה – "חשוב לי" הסתמי בלחן והארכני (מעל שבע דקות) וגם "רק תבקש", "צל שחור", ו"שמים לב" החותם את האלבום. במפתיע, למרות כשרונו המילולי, לידר המוקפד נופל לתוך שיבושים לשוניים חסרי הצדקה  – "תשע חודשים" בשיר "אלוף העולם" ו"מכונְיות" בשיר "הדרכים הארוכות".
 
ב"הדרכים הארוכות", השיר היחיד באלבום המבטא נחת, לידר כותב "איך זה כיף להיות חשוף, להשתחרר מהפחדים". אבל למרות שברמת הטקסטים הוא אכן חושף תסכולים, המוזיקה שלו מבליעה ומטשטשת אותם. יש באלבום פער מהותי בין התכנים המפורשים לבין ההפקה המקצוענית שמסתירה אותם בכלא נוצץ. אין בבית הסוהר הזה אף סימני שריטות המעידים על ניסיון לפרוץ אותו, וחבל. לידר כבר צמוד לנקודת המיצוי שלו, שהיא בדיוק התחנה האידיאלית לזינוק הבא. אולי הוא צריך לפטר את לידר המפיק שלו, למצוא מפיק שאיתו יוכל להתווכח, ולפעמים לתת לו לנצח.         
 
"בקצב אחיד בתנועות של הגוף", עברי לידר, "הליקון"

פורסם ב-ynet ב-11.9.08