פואטיקה של אסתטיקה

"בפירמידות של הלילה יש סימנים של נשיקות / על הצוואר ועל הבטן, על הפנים העדינות / אני רוצה לבוא למעלה, עד למרפסת התמימות" (מתוך "איך אתה יפה").

עשרים שנה אחרי אלבומו הראשון "מלטף ומשקר", עברי לידר – משופשף (אבל לא שחוק) מניסיון ומהתמחות בצליל מקצועני, עדכני ומלוטש – ממשיך לנהות אחר התמימות הראשונית. זהו כבר אלבומו העשירי, והוא חתום עליו עם עופר מאירי (מוזיקאי ו"מפיק על", והראש והלב של ההרכב "מטרופולין"). שניהם הלחינו, עיבדו והפיקו. לידר כתב את המילים ושר אותן. באלבום הנושא את שמותיהם הם מפגינים את הכישרון שלהם ליצור פופ אלקטרוני, שנשמע בינלאומי גם כשהוא בעברית. מרשים להיווכח איך שאת עוצמתם המוזיקלית, המבוססת על הידע ועל הניסיון שלהם, הם מעדנים, ממתנים ומאפקים – והתוצאה היא שירים יפים, אווירתיים, רהוטים וקצביים למרות השקט שבהם. לידר שר על מערכות יחסים עם מאווייהן ושברירותן. כך, למשל, בשיר "תלך אבל שלא תעז ללכת" – המרגש בלחן ובביצוע היפה – מונולוג של אישה המופנה לגבר שלה ועוסק במורכבות ההרסנית והאמביוולנטית שבזוגיות. בין השירים בעברית – קטעי קישור באנגלית, שמבוססים על שיחות ווטסאפ של לידר עם חבר מפינלנד, ובהן משתקפת כמיהה לקשר אנושי ולמגע.

המייחד את האלבום הוא שהפגיעות המתועדת בשירים – עטופה בזיגוג שקוף, מבריק ונוצץ. היא לא מכוונת בהכרח להיות אותנטית, אלא אסתטית. זה לא באמת החיים, אלא התרגום והשיקוף האמנותי שלהם. אין באלבום חלודה, זיעה, רוק ודם. יש בו יופי – שמוזכר כמושג כמעט בכל שיר (ואפילו בשם של שיר, "איך אתה יפה")."אם זה לא מואר, זה לא יפה", שר לידר וחושף ציורים ופיסולים במילים, שמשרטטות בשירים גם ארכיטקטורה של מבנים – חללים של בניינים ושל נפשות. בשיר "מבנים ישנים" נטבע המושג "פואטיקה של אלימות", אבל זאת קודם כול פואטיקה של אסתטיקה. כמו בשיר "חלום לשניים": "מכה ועוד מכה בשיש הקשה / החוד של האזמל נלחם בחומר היפה / ומגלה לאט-לאט את הצורות המורכבות… / מזיז הצידה את החומר המיותר / מה שמכסה פשטות מוסר / מה שחזק מהבסיס נשאר".

וגם האלבום הזה אמור להישאר. הוא חזק מהבסיס, ונחתם במילים: "חלמתי על המון התעוררתי לפחות". תמצית של שאפתנות ושבריה המרהיבים, המרמזים בהצטברותם המתוסכלת על המשך יצירתי.

פורסם בגלובס ב-12.01.2017