המילה שלי היא פִטפוט. אהבה שהיא שילוב של אהבות, בחיבור המביע שבין מילים לצלילים, כתיבה ומוזיקה. שיר שהוא שפה. עתיקה. עוד מהימים של הגמדים אשר ישבו מאחורי ההר. "לא אכלו ולא שתו, רק ישבו ופטפטו". פטפוט – כך הבנתי אינטואיטיבית, מבלי יכולת לנסח עדיין – הוא המזון של הנפש. אחר כך הגיעה תקופת בית הספר, והפטפוט היה שם, כבר מכיתה א'.

פטפוט בכיתה. המורים בבית הספר חוששים ממנו. ואפשר להבין אותם. הוא מהווה איום. טיפין-טיפין בונה הפטפוט חומות קול, שחוצצות בינם לבין התלמידים. מפלס לו נתיבים משלו, שונים מנשוא מהשביל המרכזי, החוקי. המורות שלי לא ידעו – וגם אם היו יודעות, לא היו מבינות – שקולות הפטפוט, כמו קורים עדינים, רק קשרו אותי חזק ועמוק יותר להוויה הכיתתית. חתרו תחת זרמים גועשים, אך חרישיים, שהצמידו נפשות זו אל זו.

אהבתי לשוטט בנתיבי הקולות האלה, להתל ולתעתע במורות המחנכות, שסברו שוב ושוב שהילדה הביישנית והשקטה שהייתי, נטמעת בשתלטנותן הפטפטנית של שותפותיה לשולחן, ומחלצות אותי משם לשולחן אחר. שבו נרקמה במהרה ברית פטפוטים חדשה – שאני זו שיזמה כמובן, ועוד פעם המורה העבירה אותי מקום. היישר לזירת פשע מענג חדשה. וכך, מכיתה לכיתה ומבית ספר לבית ספר, ומשם לאוניברסיטה, וגם למקומות העבודה.

כן. הפטפוט הוא גם חלק מהם. מדוד. חרישי. מהדק קצוות. מכניס כוח וחיות למשימות ולמטלות. אנרגיות יצירתיות להבריק את החלקים האפורים.

נשים ופטפוט. סטריאוטיפ שכיח קושר נשים עם פטפוט. הנימה שבקלישאה הזו נלעגת ודוחה כמו קריקטורה אנטישמית. הקשר דווקא קיים, רק שבמובנים שונים לחלוטין מאלה הכורכים את הפטפוט הנשי עם קלות דעת, שלא לומר טיפשות, או ערמומיות. פטפוט הוא אמנות, ונשים נוהות אחריה ונוטות להצטיין בה יותר מגברים. עניין של ורבליות יתר, מיומנות וגישה. כמו באמנות טובה, פטפוט ראוי לשמו מתגלם במינונים המדויקים – שמגדירים את תמציותו ומבדילים בינו לבין אחותו המרצינה – השיחה. אחרי הקלילות ולפני הכובד, הפטפוט אינו רומאן אלא שיר – עמוק על אף אקראיותו, מתוחכם ומתוחם כמו הייקו, סונטה או חמשיר, וגם מתנגן בקלילות של פזמון. יש לפטפוט – המילה וההתרחשות עצמה – רחש נעים. לא מחויב, כביכול, אבל מהווה במה לבירורים ולהתבהרויות, ובמיטבו – למפגש של גיצים וניצוצות. מהחתונה הזו נולדת השראה.

פטפוט אינו שיחת נפש, אבל הוא עשוי להיות ראשי פרקים לשיחה פוטנציאלית שכזו. יש בו הבטחה, אבל אין צורך לצפות למימושה.

הרפתקה של חמש דקות. הזמנה לפטפוט נושאת בתוכה כיסופים להרפתקה. גם אם אורכה חמש דקות. פטפוט טוב ומספק הוא מהודק (גם אם פרום בקצותיו) ושובב, כמו משחק מטקות על החוף. צונן וכייפי כמו מילקשייק של מימוש מאוויים מילוליים ורוחניים. חם ומנחם כמו ספל קפה קצוב.

במילון האהבות שלי המילה "פטפוט" ממוקמת קרוב למילה "פנאי". שתיהן מגלמות אפשרויות סותרות של בריחה – ולו רגעית – מסיטואציה, ובו זמנית: גם טיפוח ופריחה שלה. הפטפוט הוא ברית אנושית חברתית של אחיזה ושחרור. תאווה, משובה ותקווה.