"יהיה בסדר, תאמינו לי", חתם יצחק קלפטר את השיר "טל על פרחי הזמן" שהלחין למילים של מאיר גולדברג, ממש לא מזמן. טל סונדק שר איתו את השיר האופטימי, שלא לומר נאיבי, באביב האחרון, עם לחן קלפטרי יפהפה שהוכיח שכוחו היצירתי – לא רק שלא נחלש אלא שאפילו התחדש.

ובחיי שנדבקתי, והאמנתי לו.

בשנות ה-90, בעיתון "העיר" התל אביבי, הוחלט לברר אחת ולתמיד מהו סולו הגיטרה הישראלי הטוב ביותר. זו הייתה משימה יומרנית וקשה – כי הסתובבו, ומסתובבים כאן, גיבורי גיטרה דגולים. בתוך דפי העיתון התקיים טורניר טעון-רגשות. השופטים והקוראים התייסרו על כל גיטריסט-מופת שלא עבר לשלב הבא. לבסוף, עלו לגמר שתי גיטרות: החשמלית ב"שיר סתיו" של אריק לביא ("כל הנחלים הולכים לים") והאקוסטית ב"העץ הוא גבוה" של להקת אחרית הימים. בשניהם הגיטריסט היה יצחק קלפטר. אחרי התלבטות סוערת של השופטים, הוכרז לבסוף המנצח בדו-קרב: הסולו האקוסטי של "העץ הוא גבוה". וכך, קלפטר בעצם ניצח את עצמו. או אולי הפסיד לעצמו.

זה היה פסטיבל הזמר של "המבוגרים". והייתי ילדה אבל בכל זאת הרשו לי לראות. הוקסמתי מהשיר "בלילה" שקלפטר הלחין ושר עם יעל לוי. שילוב הקולות שלהם, השבריריות שלה והנונשלנטיות הקוּלית שלו (מובן שאז לא הכרתי את המונחים, אבל הרגשתי את המשמעות) ביחד עם הדימויים האגדתיים של המילים של יורם טהרלב ("בצל הפטריות יש מטבעות זהב") – הפכו את השיר עד היום לבן בית בפלייליסט הפרטי שלי, שמושמע בראשי.

"לו יכולתי להתקרב, הייתי אוהב. אבל אני לא יכול, לכן אני כותב" – כך כתב, הלחין ושר יצחק קלפטר בשיר "כמו פרפר" באלבומו "קצת דיפלומט" משנת 2008. אבל לפעמים, המילים פשוט נגמרות. נשארת המנגינה. שלום מלחין יפה, שלום גיטריסט נהדר, שלום זמר מלא הבעה, שלום כותב תמציתי. שלום יצחק קלפטר.

דף היוצר של יצחק קלפטר ז"ל באתר "סך הקול" – ביקורות אלבומים והופעות שלו ולכבודו לאורך השנים:

https://www.timoralessinger.com/category/%d7%99%d7%95%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d/%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7-%d7%a7%d7%9c%d7%a4%d7%98%d7%a8/