חי, צומח, בועט

אנחנו בעיצומה של הגִזעונה – שילוב של גזענות וקורונה. ישראל מהדהדת את העולם, ולהיפך, בגלים אכזריים שמתנפצים עלינו בכוח. בנואשות או באדישות, אנחנו מנסים לאפיין את עוצמת הגזעונה, כדי להבין את מקומנו ביחס לשיאה/התפוגגותה. אבל זה לא משנה, כי היא הורגת בכל מקרה. והנה הצעה לעורכים מוזיקליים של תוכניות אקטואליה ברדיו: לפני או אחרי אייטם על המהומות בארצות הברית בעקבות רצח ג'ורג' פלויד; ובעיקר כשעוסקים ברצח איאד אל חאלק – שבצו את השיר "האלווין" של להקת רוקפור, מתוך אלבומם החדש "ארץ עיר". במִפרט שלו: דעות קדומות, ציד מכשפות, ושריפתן, רוע וכיעור, מנוסחים היטב – מילולית ומוזיקלית, כמו שאר השירים ביצירה.

זהו אלבום האולפן העשירי שלהם (לא כולל אלבומי הופעות ואוספים), והוא יצא שבע שנים אחרי אלבומם הקודם. התהפוכות שרוקפור חוו כלהקה – שפעילה ברצף מאז שנת 88'(!) – יכולות לבדן למלא את כל מכסת המילים של הביקורת. ראשי פרקים: פריצתם בתחילת הניינטיז הלוא הן תור הזהב של הרוק הישראלי, המעבר ליצירה באנגלית, ובהמשך: ליצירה בעברית לצד האנגלית, ההצלחה הבינלאומית, עזיבת אלי לולאי הסולן, ההצלחה בלעדיו, חזרתו של לולאי להרכב אחרי עשר שנות נתק, והיצירה הנוכחית, בעברית, שהיא למעשה האלבום הראשון שבו הם חוזרים לשיר עם לולאי.

על אף שינויי הזמן וההרכב, רוקפור עדיין שומרת על צלילה האופייני – הרוק הפסיכדלי, שלעיתים גדוש בצבעוניות מוזיקלית ולעיתים מעורפל, אבל תמיד מתהרמן למופת. שילובי הקולות שלהם ממשיכים להוביל את השיר בנעימוּת מלוטשת, אם כי לעיתים הגייה לא ברורה מבליעה את המילים ומטשטשת אותן. וזה מצער, כי המילים מהותיות באלבום הדעתני והביקורתי הזה, שעורג לסבנטיז הישראליים, שטעם הילדות של הרוקפורים צובע בנוסטלגיה נאיבית, שזרעי ההתפכחות ממנה טמונים למשל בשיר הכמיהה "עיר לבנה, חיים באפור" (מילים: עדי גולד + דני רכט – שחזר להפיק אותם מוזיקלית, אחרי שעשה זאת בשלושת אלבומיהם הראשונים).

בכלל, כפי שעולה משם האלבום ומשמות השירים/קטעי מעבר ("אורבניפאניקה", "שכונה סגורה", "איילון סיטי" ועוד) זהו אלבום על אורבניות – לא רק במרחב הגיאוגרפי והנדל"ני אלא גם במהות הנפשית והזהותית. מהזווית הזו נובעת הביקורת החברתית, שמשקפת פערי מעמדות, התעמרויות שלטוניות וגם פשעים אקולוגיים – למשל בשיר "תנו לשמש לעלות" עם המשחק המרהיב של משמעויות בין שיר המחאה הישראלי של יעקב רוטבליט, תהפוכותיו ותוצאותיו, לבין המשמעות המילולית, האקולוגית, של שם השיר. אפילו השיר "מלמטה למעלה" (בלחן של חברי הלהקה על-פי הפוגה מס' 578 של באך) שפונה לאלוהים, למעשה מחצין זעם על מתווכיו המושחתים, וגם השיר האירוני "הכל דבש", על דבורה, הוא ביקורת חברתית-מעמדית.

העיר נמצאת באלבום לא רק כשלד וכמנוע, אלא גם כיישות שבכוחה להשפיע נפשית על תושביה, כפי שזה מתנסח בשיר "ובינתיים בעיר" (מילים: עדי גולד): היא "מלהיבה, מרהיבה… מכתיבה, מרחיבה, מחריבה".

את החורבן שהעיר מחוללת אנו חווים ברוח התקופה, כמו בשיר "עשר דקות" (מילים: דני רכט ומרק לזר): "קונספט נולד, רעיוני / מעניין לי ת'תחת אם זה הגיוני / עכשיו מייצרים איזה סיפור, בבית החרושת לשמועות". אבל בסמטאות הפייקניוז של חיינו, "ארץ עיר" של רוקפור מתנגן כמו אמת.

פורסם בגלובס ב–19.6.2020