בפרויקט "עבודה עברית" האחרון הפתיע רמי קליינשטיין בטמפרטורות הזעם הרותחות שבהן ביצע את "הכעס" של להקת רוקפור. במשך השנים כמעט ונשכח עברו הרוקיסטי ואיכשהו הוא התקבע בתודעה הקולקטיבית בתוך מלכודת הדבש הנושנה של "תפוחים ותמרים". "הכעס" גילה מחדש פיסות מאישיותו המוזיקלית המגוונת ועורר סקרנות לגבי אלבומו הבא. והנה מגיע "שיר חשוף", אלבומו החדש, שבו קליינשטיין אכן חושף צדדים נוספים, אבל אחרים.
 
הזעם לא נעלם בהכרח מהאלבום, אבל הוא מגיע במצב צבירה מאופק ומתון. נשמע שקליינשטיין החליט, כפי שהוא מעיד בשיר "זה לא מכאב" (מילים: עדית פאנק), "לקבל גם את הכעס בשלווה". התוצאה היא אלבום שקט, עצוב ומינימליסטי עם שירים "קטנים" במובן הצנוע של המילה, שהוא הפיק ועיבד. יש בו בעיקר כלי נגינה בסיסיים – מגע גיטרות מדויק של אודי שמחון, בס של בנצי גפני, פסנתר, קלידים ותכנותים של קליינשטיין, וברוב השירים אין אפילו תופים. במציאות שבה נראה ששום אלבום אינו שלם עם עצמו ללא תגבורת של כלי מיתר וכלי הקשה, מרענן לשמוע את המינימליסטיות הזו. בעיקר כשלפעמים מרוב קישוטים על השירים מוסתר מתחתם האדם שששר אותם. קליינשטיין, בלי איפורי כלי נגינה רבים, מתגלה בפגיעותו. זה ניכר בקולו הגלוי, שחושף, בחלק מהשירים, צרידות עדינה, לא מחוספסת-בוטה, אלא בגוון של הצטננות קלה.  
 
כמו צבעי המים שבהם האומנית אודליה גל קישטה את האלבום בציורים יפים, כך גם השירים – עדינים בשקיפותם. יש בהם עגמומיות שאינה מדכדכת, אלא מעוררת הזדהות ואמפתיה. קליינשטיין שר על אהבה – בגוויעתה, בחסרונה ובימיה הטובים. מעניין שגם האלבום האחרון של ריטה, גרושתו, שמתאר מן הסתם את הצד השני של אותה האהבה – מתאפיין בגישה דומה הן בתכנים והן בהפקה הצנועה, שהשילה מקולה טונות של גודש קולי. בתם של השניים, משי, נוכחת בקולה (וגם בכלי הקשה) בחלק משירי קליינשטיין, והניצוצות שהיא מפזרת עליהם מרמזים על מדורה נפרדת שצפויה בוודאי להידלק בעתיד.  
 
הלחנים של קליינשטיין ממשיכים באלבום הזה להתאפיין בנעימות, אם כי הפעם הם פשוטים בהיקפם ונעדרי מעוף, מלבד "שיר חשוף" ו"אחד" המרשימים יותר. באשר למילים: קליינשטיין כתב את אלה של "האם אהבתי", ומאחר שמפגין בכך רהיטות קצבית ("איך אפשר לתקן / כי אומרים לי שכן… / אז הכל בא לאט / בלי מכשול, אוטומט") חבל שהוא חתום מילולית רק על שיר אחד. זו לא הפעם הראשונה שקליינשטיין כותב לעצמו גם את הטקסטים; דוגמא מוצלחת וחדשה יחסית היא ב"רוחות מלחמה", שיר הנושא שכתב לסדרה "מילואים"; ובהתאם לכך, יש לקוות שימשיך להתפתח גם מהכיוון של המילים כמו שהוא מתקדם בצד של השירים. 
 
השיר האחרון באלבום, "אלה החיים שלי", יוצא דופן מכל השאר. הוא נמרץ, שמח ומעורר געגעועים דווקא לקליינשטיין הרוקיסט. כאילו מתריס: אני יכול גם ככה. אל תחשבו שאיבדתי את הצד הזה. שתי האופציות, השקטה והרועשת בסוף, מצביעות על תפנית אפשרית אצל קליינשטיין, שניכרת כבר עכשיו בהשלת הקליפות. החיפוש יוצר חישוף – אולי לא במקרה זוהי אותה מילה בחילוף אותיות. התוצאה יפה בכנותה.
 
"שיר חשוף", רמי קליינשטיין, "הד ארצי"

פורסם ב-5.3.09 ב-ynet