אמיר פרי, "בממלכתי"
20 ביוני 2008יהודית רביץ, קיסריה, יולי 2008
4 ביולי 2008
חלון רחב פעור כי אין זגוגית. מהגובה תל אביב נוצצת, אבל מהנומך דהויה. בניין תעשייתי בין המוסכים. דירות מפזרות חדר חזרות, אולפן הקלטות ובית של אחד מהם. אחותו וחברתו בין מוזמנים ומשלמי כרטיסים מתוכננים ואקראיים, הכלב של הזמרת, החתול של בעל הבית, הג'וקים השקופים ורמזי העטלפים. והמבטים: כמהים, מתמלאים, מתבוננים: באהדה, בביקורתיות, בהתמסרות. החיישנים רוטטים ומאחדים את כולם בקליטת המוזיקה: שומטת את גדולתה, מוטענת מקצב הקצוות של מילות אמת שקריות, שמדייקות את האווירה ונעלמות-מתגלות בשיא שנמשך שעה עם לחנים בטמפרטורות גיהנום שאותן מרתיחים מתופף, גיטריסט, בסיסט וגיטריסט זמר. אדישים לקהל שממלא איתם בקלישות את החדרון שטוח הבמה, עם הבירות הפושרות, הלחות המשלימה, המיניות במנעדה המתמלא-מתכלה-כלוא. ובשוליים הגדושים של לפני ואחרי, שיחות קטנות לכאורה על מגעים רופפים בין לבבות לא מסונכרנים של הורים וילדים, וזוגות.
ותל אביב מכילה את הערים הקטנות הקרובות ואת הערים הגדולות הרחוקות, והאנרגיות הנשיות והגבריות לא מתערבבות, עוצמתן משווה לתיקו. ויש חבורה, נספחים וצופים, בוהים בכוכבים שנולדו מזמן, משוגרים מהתקרה לשמיים הגבוהים, בלי להתעכב בשמיים שבאמצע.
(דרום ת"א, אמש)
9 תגובה
הטכסט שלך יפה בעיני עד מאד.
הדחיסות והזיעה והמנעדים עוררו גם געגועים וגם הרבה לא 🙂
תודה רבה-רבה
איזו עדינות יפהפייה.
ביופי ובעוצמה של כתיבתך.
מתארת מצב כל כך אמיתי, כל כך שכיח, כל כך ניגודי מתוך עצמו, אבל הוא נקודת השקה של קבוצה מסויימת של אנשים שעושה מה שהיא אוהבת לעשות עם קהל, ולא משנה מה גודלו או הרכבו, ולעיתים זה, מבחינתם, שיא. לא להיכן שהם היו רוצים להגיע, אבל איזושהי נקודת סיפוק.
ובאמת, ממש לא משנה מי האמן.
תודה, תודה
שי
"המיניות במנעדה המתמלא-מתכלה-כלוא"
טקסט מאוד יפה
באיזה הופעה סודית מדובר?
תודה לכל אחת ואחד מכם. שימחתם אותי מאוד.
ערן: אם הייתי כותבת באיזו הופעה מדובר, היא כבר לא היתה סודית 🙂
אבל אם אתה באמת סקרן, אני מניחה שאם תשלח לי מייל (דרך "כתבו אלי"), התעלומה תיפתר…
הצלחת להגיד מה שרציתי בהרבה פחות מילים וגם נשארת מעורפלת! ריספקט
הבי גם צלילים בבקשה…
תרופה לאזנים שדולקות אחר יופי נדיר…