כן, הם שוב חוזרים אלינו הימים

"לפני 25 שנה, היה לנו ראש ממשלה אחד, ביבי. אם היה לנו ראש ממשלה בנפח הזה היום, יכולנו להגיע להישגים", אמר גידי גוב באמצע ההופעה "שירים מלילה גוב" בהיכל התרבות בת"א (מוצ"ש, 26.1.). הקהל צחק. לפני 25 שנה הייתה תוכנית הטלוויזיה שלו "לילה גוב" (מטעם הזכיינית טלעד בראשיתו של ערוץ 2) מקום התכנסות לראיונות ומערכונים בניצוחו, ובעיקר לשירים – גרסאות כיסוי יפהפיות לפזמונים ידועים, חלקם בסכנת הכחדה, שהוא החיה עם מיטב הזמרים. מעל 150 שירים הוא חידש, והם הונצחו בחמישה אלבומים.

ועכשיו הם הוחזרו לתודעה, וגם גוב חזר, כזמר; כי אומנם הוא ממשיך להופיע פה ושם, אבל בשנים האחרונות הוא כבר יותר מזוהה עם עשייתו הטלוויזיונית הנוכחית – כשותף חינני של ישראל אהרוני למסעות אוכל בסדרה "המסע המופלא" וכפרזנטור דומיננטי של בזק. וכך, ההופעה – מעבר להיותה דרישת שלום מענגת מהניינטיז – הייתה בראש ובראשונה תזכורת לאישיותו הכריזמטית כזמר, ובמקביל – עירוי של כיף טהור לנפש המובסת מציניות ומניפולציות דורסניות.

ההתחלה הייתה קפואה מעט, כשגוב פתח ב"על קו הזינוק" עם ידיים שלובות מאחורי גבו ותגבור של צעירי תל אביב  (לנצח בני 17, לא משנה השנה), אבל כשאלון אולארצ'יק הצטרף אליו לעיבוד היפהפה שלו ל"רוח סתיו" ("זה הסתיו עם הענן" של יחיאל מוהר ויוחנן זראי), הורגשה התעלות בזכות הכוח התרפויטי של המוזיקה – מקורית ובעברית, ומתווכיה המצוינים. "מותר גם לצעיר להיות טיפה זקן בסתיו", הם שרו, ופתאום התברר שבמקרים מסוימים, זה כבר עשוי להיות להיפך: "מותר-מותר גם לזקן להיות טיפה צעיר".

כי ההופעה המחישה בבירור את תמורות הזמן, והגברים (והנשים) בשחור הפכו בטבעיות לגברים בלבן של שיבה, אם כי האנרגיות  נותרו עזות, כמו למשל כשלאה שבת – מאז ומעולם זמרת נשמה ואש – קפצה ושרקה עם גידי ואולארצ'יק בשיר "כולם יודעים" (של אהוד בנאי), חגגה את המוזיקה, ונשארה על הבמה כדי לשיר גם את "הימים הארוכים העצובים". מסך הווידיאו נחצה לשניים. חציו האחד הראה את ההווה, והשני את העבר. לאה וגידי צעירים ב-25 שנה שרו שם את אותו שיר. וכך, שתי תקופות, סימולטנית, זו לצד זו, באכזריות מפויסת. "כן, הם שוב חוזרים אלינו הימים". וגם העיבודים, שלרובם דווקא לא היה צורך להתגעגע, שכן הסטייל שלהם מעולם לא התיישן.

וכך, המשיכו הזמנים להתייצב זה לצד זה באמצעות הווידיאו. אצל אריאל זילבר השינויים היו הכי בולטים, אבל רק בחיצוניות הדתית המוקצנת. מבחינה מוזיקלית, נראה היה שדבר לא השתנה, כולל באהבת הקהל ששוגרה אליו בנדיבות, והתגברה לנוכח ההתפרצויות האנרגטית ב"בטי בם", כולל בג'יברושים החמודים עם גוב ב"שמש שמש", בתגבור הכינור של מיקה קרני. קרני התייצבה אחר כך לדואט "והגשם יבוא", שתרגם עלי מוהר ז"ל (שהיה גם חבר מערכת לילה גוב). להבדיל מהביצוע של העבר – שהוקרן לרגע בווידיאו לצד הנוכחי – הפעם הם שרו בבשלות מפוכחת, שונה מניצוץ השובבות של פעם. ממש כמו בשיר אחר, שגם הוא הושר, "פנים אל מול פנים". הפעם עם קרני פוסטל: "עליי וגם עלייך רואים את השנים".

וכל הזמרים ששרו עם גוב היו יפים בנוכחותם פנים אל מול פנים. כל ביצוע – שיא, כולל המערכונים של הזקנים מ"זהו זה" עם מוני מושונוב ואבי קושניר (כדי להפוך אותם לאקטואליים, נדרש להם אזכור אחד בלבד – "גנץ") – שגם שרו. המינון הגבוה של שירי אריק איינשטיין (בשש עונות התוכנית, באלבומים ובהופעה) חשף תובנה על הקשר בינו לבין גוב. כמו אריק איינשטיין, גם גידי גוב ניחן בכישרון לבחור היטב שירים ומבצעים לצדו, וגם הוא מצליח להגיע לאינטימיות בימתית עם כל אחד מהם, שמזככת את השירים וכך גם מחברת אותם אל לב הקהל. איך שרנו איתו? "הכול בגלל האהבה".

פורסם בגלובס ב-01.02.2019