אלעד שודלר, באלבומו החדש (והחמישי שלו) "סוסים דוהרים", מנכיח את אברה מנגיסטו – החטוף שבשבוע הבא ימלאו שמונה שנים לשביו בעזה, וחוסר השבתו הוא חרפה עלינו כחברה. בשיר הפותח שנקרא בפשטות "אברה מנגיסטו", שודלר מטיח את האמת: אף אחד לא מביט בשעון / הים גורר חול על בטון / אולי בגלל שככה זה כאן / אולי בגלל שאתה לא לבן.

הסוסים של שודלר מדהירים שירים-סיפורים עם יופי מוזיקלי שמזכיר טרובדורים עבריים כמו אהוד בנאי ועמיר לב ומעורר חשק לצאת למסעות ברחבי העולם, כולל זה שבלב.

כששלומי שבן, בשירו החדש "מאני טיים", שר "שיר ערש על השפתיים" – זה נשמע כמו שיר הרס, ולא במקרה. השיר, בכללותו, מתאר סף של קריסה, אבל כזה שלא נחצה, או לפחות – עדיין. "אני בסדר בינתיים" הוא שר רגע לפני הכותרת: "מאני טיים" – ככה שהמילה הקודמת, "בינתיים", מהבהבת כמו פסיכית. השלווה הנונשלנטית שבה שבן שר מתריסה אירוניה, המחביאה אמת מודעת לעצמה, שלא מהססת להחצין את פשעי ההתעלמות כפויי הטובה של אדם מהקרובים אליו ביותר, כולל זו שהביאה אותו לעולם. ופתאום גם מתגלה בפאתי השיר – "שיר הלל הללויה לשם אבינו שבשמיים, הודו לשם כי טוב". האומנם?

שבן כבר חזה את אופציות ההתפלאות או ההתפעלות, ומבקש עוד קודם: "אל תחפש בשיר גרם חסד / אל תחפש בשיר אמת / אל תחפש את עצמך / ואם תמצא – אל תסתכל לי בעיניים".

וכל-כולה של ההצהרה הזו מבקשת את ההיפך, וברור שלמאזינים כדאי להסתכל בעיניים – ודווקא של עצמם.

לאלי גורנשטיין מלאו השבוע 70. זמר מעולה (כולל באופרה), מוזיקאי טוב (שגם מנגן בצ'לו, כפי שיתגלה כאן בהמשך), שחקן נהדר ומדבב מצוין – אבל הכי הוא כולם ביחד. כי כמו כל זמר, שהוא גם שחקן – בדומה ליוסי בנאי או שולי רנד למשל – גורנשטיין מכניס לתוך השיר את המשחק ומיטיב להגיש את השיר, לשחק אותו ובו, לדלות אוצרות ממעמקיו – ובעיקר להתענג באופן ניכר מהמוזיקה.

ומכיוון שהזכרתי את יוסי בנאי ז"ל, אז אחד משיריו האהובים עלי ביותר הוא "את הלילה שלך מרגיעים", וכמו בשיר מושלם – מוטב לא לגעת בו.

אבל תיראו מה אלי גורנשטיין עשה לשיר הזה – במופע מחווה לבנאי. הוא הוציא ממנו את כל הטירוף שבמקור האלתרמני. ופתאום הלילה נעשה מוחשי, עם כל אפלוליותיו וסיוטיו.

לא רבים מכירים את הנימה האפלה הזו אצל אלי גורנשטיין, וחבל שכך – כי הוא לא רק רב-אמן, אלא גם רב-גוני.

אז קבלו אותו ככה, ואחר כך – כי אי אפשר להתאפק – גם עם "יש לי סיבה למסיבה".

נראה אתכן ואתכם לא שרימות בקול:

אלי גורנשטיין, הופעה באוזן בר, פברואר 2011