זמרים ישראלים ששרים באנגלית כבר מזמן אינם קוריוז זניח, אלא סצינה שרק הולכת ומתעצמת.
השפע כה רב, עד שנראה שלכל ז'אנר מוזיקלי בעברית, צץ בן דמותו באנגלית. רוקיסטים, פופיסטיים, ג'אזיסטיים, פולקיסטיים. הכל חוץ ממוזיקה מזרחית (בינתיים). אפילו ל"תופעת הפרויקטים" (עידן רייכל, "מטרופולין", "30") כבר נמצאה מקבילה באנגלית ישראלית. קבלו את "GuestHouse".
 
מעוצבים עד לאחרון הפריטים, מופקים היטב ונוצצים מרוב ליטוש. הבגדים של הזמרים, המונצחים על עטיפת הדיסק ובחוברת הטקסטים, מוקפדים כמו השירים, כי הם חלק מהם, ממש כמו הנעליים, הרהיטים שבצילומים הצבעוניים, האביזרים ואפילו המילים המותזות כמו משקה תוסס. הן נוכחות לשנייה, ונחפזות להעלם, בלי לשנות דבר, משאירות במקומן מילים אחרות, שצבעוניותן דוהה מיד.
 
אורן שיטרית, יוצר הפרויקט , הוא מפיק של פרסומות, ובין השאר גם הפיק מוזיקלית כמה שירים מהאלבום של שרונה נסטוביץ', שגם שרה איתו בפרויקט הזה לצד גני תמיר, ניר גבע, צביקה פורמן, מייק רולינגס ואחרים.
 
מתחום הפרסומות הביא שיטרית לאלבום את הקלילות המוקפדת, אבל גם את השטחיות המתפוגגת ואת ההתחכמות המתייפייפת, או לחילופין היומרנית, הגלומה בין השאר בשמות שירים כמו: "Digital Children", "Nameless Cry" או "Life" (מדף היחצנות מתברר כי האלבום שואף להציג חוויה של "מסע הבריאה", לא פחות).    ליתר ביטחון, אם שאר המרכיבים לא יעבדו, יש גם בונוס אטרקטיבי – רצועה נסתרת, מיד לאחר השיר האחרון.
 
בסך הכל, מדובר בשירים "עשוים היטב", ואם מחפשים משהו קצבי ונחמד לרקוד איתו באווירה כיפית, הדיסק מספק את הסחורה, אם כי באופן שגרתי ולא מחדש. אין כאן שום מהלך מקורי, וגם לא הברקה או ניצוץ שנחרט בזיכרון. לזמרים קולות נעימים, אך בלי צבע ייחודי או "אישיות". הם לא מרגשים, אבל גם לא מעוררים התנגדות. בעצם, הם לא מעוררים דבר.
 
השירים מלאים בניכור מכוון. הטקסטים מתארים בדידות אורבנית, שאיפה לתזוזה, טכנולוגיה צינית שמתקיימת בעולם קטסטרופלי, שפע שלא נוגע ופנטזיות שלקוחות ממציאות של טלנובלות. הכל בתוך קולאז' רצוף קלישאות קפואות או לחילופין מלאות בחום סינתטי. בין השירים משובצים קטעי מעבר קצרצרים, דקלומים מונוטניים עמוסי אפקטים.
 
התוצאה היא שהסטנדרטים ההפקתיים הגבוהים מתבזבזים כאן על ריק. מפני שבסופו של דבר, הם אינם תוצאה של הוויה יצירתית – כזו שמתקיימת בנפש אומן ומתבססת על אמת אישית, על יופי מדויק בספציפיות שלו, ועל עוצמת הדחף חסר המנוח לבטאם בכנות ולחלוק אותם עם אחרים. מדובר בהפקה שניכר בה שהיא "עוד פרויקט" בתיק עבודות שמשתדל לתפוס בצורה אופנתית ככל האפשר את "רוח התקופה" במובן החיצוני שטחי שלה. ובכך לפחות הוא הצליח.         
 
 ("GuestHouse", "התו השמיני")

פורסם ב-ynet

3.7.06