אריק ברמן, I
8 באוקטובר 2007פסטיבל פונץ', ינואר 2007, ביקורת הופעה
8 באוקטובר 2007
מתי נתקלתם באלבום עם שיר רוקיסטי שכתב יהודה המכבי? ובשיר נושא שמתרגם לספרדית טקסט שנכתב בעברית? ובקרדיט ל"זעקת סיום"?
"שמיים וארץ", האלבום החמישי (!) של עובדיה חממה, לא דומה לשום דבר אחר. אם מתעקשים על הגדרה, אפשר לתת לו שתיים – רוק ישראלי ורוק יהודי. רוק ישראלי – לא במובן האוטומטי שכולל את כל מה שנוצר כאן, אלא במשמעות העמוקה של עיסוק בתכנים רוחניים שרלוונטיים למציאות שבארץ. רוק יהודי – בזכות התפילות העתיקות, שמושרות באופן עדכני שרק מדגיש את יופיין, וגם ביצירת תפילות חדשות, כולל כאלה שישמחו לאמץ גם אנשים שאין להם אלוהים; ובעידוד להגשים את הייעוד היהודי – "לקום ולשנות את העולם".
התכנים באלבום הזה משמעותיים לא פחות מהמוזיקה שבו. מבטאת אותם העטיפה התכלכלה, שבה זוג ידיים שקופות אוחזות בכדור (בדולח? הארץ?) עם ים, שמיים, ארץ מיושבת ופורחת ויונה. ירושלים במרכז, שולחת אור לגבהים, ועובדיה חממה עצמו מנגן, ראשו מורכן אל הגיטרה שלו. בהגדרתו העצמית הוא "מתבונן בעיניים שתדיר מחפשות שירה, ומוצא אותה על פי רוב במקום שבו אדם נקרע בין הקטבים". אבל מה שמאפיין את האלבום הזה קשור דווקא לחיבורים. בשיר המרתק "יצחק לא היה עיוור" הוא שר על חיבור של שמיים וארץ, מחשבה ורגש, מנגינה ומילים.
"העולם יפה", נקרא אחד מהשירים. אבל לא מדובר בהתפעלות ניו-אייג'ית. חממה אינו מתכחש לקשיים ("כמה כאב ועוולות"), אבל מתעקש על היופי. כיוצר רגיש, הוא מבטא את הפרטים הקטנים והדקים – "העיניים שלנו תופסות מחסה, רוב הזמן הן בעצם סגורות. פה מצמוץ, שם כיווץ"… ולא מהסס להכניס לשיר לשון דיבורית: "אבל העולם מה זה יפה"!
וישנה גם פוליטיקה, שתמציתה בשיר "ארץ אהובה": "האם כבר התפכחת מכל חלומות השווא על ארץ פרת או על חלום שלום אכזב". כלומר ייצוג מאוזן לשמאל ולימין, לטעויות שלהם ולצדק שלהם. במובן הזה, חממה בחר ללכת על קו שברירי. צעד קטן נוסף, והוא היה דורך במחוזות דידקטיים ופשטניים מבחינת המסרים. אבל הוא נזהר ומדייק, מתבונן בעולם בצורה ביקורתית ("בכל אשר תראה במו עיניך תפקפק"), ומודעותו העצמית אינה גורעת מהתמימות הכנה שבוקעת מהאלבום. שילוב של חן ילדותי עם תבונת מבוגר.
"עובדיה חממה מארח" – מודפס בחזית האלבום. בשירים מסוימים חממה אף איפשר לזמרים אחרים לשיר במקומו. כך בשיר "תפילה לדרך", ששר גד אלבז, "הללויה", ששר איציק אשל ו"שמיים וארץ" שמדקלם דיויד וילאגרה. הזמרים שבחר הם לא סתם "קולות יפים" לקישוט, אלא ניחנו באישיות קולית, שמשביחה את השירים. השיא הוא בתפילה "אנא בכוח", המושמעת בנדיבות בתחנות הרדיו, שמבוצעת במניין, כלומר עשרה זמרים, ביניהם אהוד בנאי, שממש מעלים אותה לשמיים, לפחות בתחושה. וישנו גם שיר משפחתי מרגש – "המכתב", שבו מדקלם מאיר חממה, אביו של עובדיה, מכתב שכתב למשפחתו שבעיראק בשנת 49'. ברקע מנגינה שחיבר עובדיה, ואל הפזמון שהוסיף הוא מצטרף עם ילדיו הקטנים.
העיבודים עשירים בדרך כלל, וכלי הנגינה רבים ומגוונים, באופן שמגשים – במובן המימוש וגם במשמעות של "גשמיות" – את רוח היצירה. אבל בעיקר הם משרתים כל שיר וממחישים אותו. למשל, ב"תפילה לגשם", כלי ההקשה, שנשמעים כמו תופים אפריקניים בטקסים להורדת גשם, יוצרים דרמה של מצוקה וחוסר ודאות. אבל אז נשמע הגשם בסוף השיר ומביא איתו פורקן ורווחה. התפילה נעתרה.
חממה הפיק בעצמו את האלבום, ועושה זאת בצורה מרשימה. עם זאת, האלבום כולל 18 (!) שירים שמשתרעים על פני שעה ורבע. זה ארוך מדי, וקיצור אכזרי היה מיטיב עם היצירה. חממה מודע לכך. ברשימת התודות שבחוברת הוא פונה לאשתו: "סליחה מעליזה שלא יכולתי הפעם להקשיב לעצתך להיפרד מכמה שירים. מודה שיש קצת עומס, אבל השירים קשורים בעבותות אלו באלו ליצירה שלמה אחת". צודק.
"שמיים וארץ", עובדיה חממה מארח, "אן. אמ. סי".
23.1.07, ynet