יין, אדוויל, בירה. מחזה בשלוש מערכות. במאי תמהוני משליך אל הבמה להקה, זמרת, וזמר עם להקה. זאת ההופעה של נדב אזולאי. מריונטה סול מרתיחים בשבילו את הזמן בשקט חשמלי מבעבע. טריקסרין מקפיאה למענו מצבים בצעקה אקוסטית מזוככת. הבמה כמעט מתמוטטת מרוב כישרונות, קשרים והקשרים. עונות שנה שונות ואזורים גיאוגרפיים קיצוניים אך קרובים, נפגשים. יש רק הוויה אחת שבאמצעותה הם מתקשרים – האמת. וכל אחד מהם מגיע אליה אחרת. שלושתם כוכבים. כל אחד בדרכו. מבין שלושתם, נדב אזולאי כרגע הכי מוכן למשימה שאליה לא נקרא. תצעקו לו שיצעק. בתמונע הקשובה קראו בשמו, והוא בא מבאר שבע. היו עדים מספיקים בשביל ההתחלה המתמשכת, אבל אתם לא הייתם. מאחלת לכם להיות בפעמים הבאות.

ב"כוכב" נולד רודפים אחריו. רוצים אותו בעונה הנוכחית. אבל הוא מוזיקאי. "זאת לא הדרך שלי", הוא הסתכל על הקהל ולא ראה דבר אבל הרגיש, וכולם הרגישו. אחר כך שר את השיר "ניצנים" שבו ביקש והבטיח "להיות". יש לו כבר אלבום. קוראים לו "בצד של הרעים". איפה האלבום? "כרגע מסתובב בכל מיני מקומות. בצד של הרעים וגם בצד של הטובים", דיווח אמש. הגיע הזמן שהטובים יממשו אותו. הגיע הזמן לשבץ כוכבים חדשים. לא בתוכנית טלוויזיה. במערכת השמש.
 
5.3.07
(פורסם בפורום המוזיקה הישראלית של ynet)