כמעט דקה של תיפוף תופים וכלי הקשה מתומרצים בחשמל, כך נפתח "אהוד בנאי והפליטים" – האלבום הראשון של אהוד בנאי, שיצא בשנת 87' ומופיע בימים אלה במהדורה מחודשת וחגיגית. כבר בשיר הראשון, "עבודה שחורה", שומעים את הזעם ואת הקינה. כמו סימון טריטוריה משרטטים התופים, ואחריהם המילים של השיר הראשון, ושאר השירים, את הישראליות החברתית והאישית – סימן ההיכר של בנאי. היא כוללת מחאה, מסעות ותיעוד נופים נפשיים וחיצוניים.

האלבום הזה נחשב לאחד מאבני הבניין המשמעותיות ברוק הישראלי, גם בזכות הצליל המשלב מזרחיות עם רוקנרול, שיצרו בנאי ו"הפליטים": יוסי אלפנט שהפיק מוזיקלית, ניגן בגיטרות ותרם את קולו וז'אן ז'אק גולדברג בתופים. שניהם מונצחים כאן במלוא חיותם, שנקטעה מאוחר יותר, והאלבום מוקדש לזכרם. גיל סמטנה ניגן בבס, ונעם זייד בכלי ההקשה – כל אחד מהחמישייה דומיננטי בתחומו, ויחד עם זאת מתמזג עם הלהקה ברמת התאמה מדויקת.

יש ב"אהוד בנאי והפליטים" שלמות, שבאופן מרהיב מורכבת מפרדוקסים: קודם כל, הבשלות שלעיתים נדירות מאפיינת יוצר בראשית דרכו (וקשורה בוודאי גם לגילו דאז – אמצע שנות השלושים שלו). המוזיקה נשמעת עדיין טרייה ובת זמננו, למרות (יותר מ) עשרים השנה שעברו. גם התשוקה – לא פג תוקפה, ולצידה הטקסטים העדכניים והאקטואליים. את "עבודה שחורה" אפשר לצטט לכתבה בעיתון של היום: "האחים כהי העור יחפים בצד הדרך, מוליכים את עלבונם ברגל אל העיר. הם עומדים מול הבניין, הם עומדים מול לב של אבן. מחכים שתיפתח הדלת מבפנים". וכך גם עם "ערבב את הטיח", שעדיין מעמת את תל אביב עם עזה.

בנאי יצר מטבעות לשון עבריות כבר מהאלבום הזה: "הלב שקפא הפשיר" מ"ממשיך לנסוע", המעודד בתנועתו האיטית, וגם "זמנך עבר", המגיש סיוט צלול. יש חום בקול הזה, גם כשהמילים קפואות, למשל ב"עיר מקלט", רוויית הכפור והקרח.

המהדורה הנוכחית, עם מבוא מעניין של יואב קוטנר בחוברת, כוללת את האלבום המקורי בעריכה דיגיטלית מחודשת ובתוספת קליפ לשיר "זמנך עבר", ודיסק של שעה ורבע עם הופעות חיות של אהוד בנאי משנת 88', סקיצה של "זמנך עבר" שבנאי משמיע ליוסי אלפנט בשנת 87' וגרסת דאב לשיר "א יידישע רסטהמאן" מתוך חזרה ב-87'. הדיסק הזה נפתח בשיר "עגל הזהב", בגרסת תשע דקות, שתחילתה נגינת חליל עזה, שיוצרת עם שאר הכלים קטע אינסטרומנטלי ארוך (כמחצית מהשיר) לפני השירה. הקהל שואג. בנאי, שנה אחרי שיצא האלבום הזה, כבר כוכב והשיר נקלט.

גם בשיר "עבודה שחורה" שומעים את התלהבות הקהל, ובנאי מגיב אליו: "קהל חם, בוער", הוא אומר, "תענוג. אם היו מראים איפה שצריך את הרצון הטוב שאתם מראים לאתיופים, דברים אולי היו נראים אחרת". ב"ממשיך לנסוע" הקהל כבר באקסטזה.

כי זה הסיפור – מלהיב ומרגש את החווים אותו, ובתוכם מוזיקאים שהשראתו רק תיטיב את יצירתם. האלבום "אהוד בנאי והפליטים" ממשיך לנסוע, וגם כשהזמן מרחיק אותו מנקודת המוצא, הוא ממשיך להיות קרוב אליה, ואלינו.

"אהוד בנאי והפליטים", מהדורה כפולה מחודשת, "אן אם סי" 

פורסם ב-ynet ב- 17.02.08