ממש הלילה ביורק היתה אמורה להופיע בישראל. כלומר, זו היתה התוכנית המקורית, אבל כבר בחודש מאי היא נסדקה בסימני שאלה, שהפכו לסימן קריאה צמוד לכותרת – "בוטל". 

קרוב לארבעה חודשים לפני ההופעה, מכירות הכרטיסים היו דלות. נראה לי שהן היו מתגברות משמעותית ככל שהמועד היה מתקרב. מצד שני, אני לא אמרגנית שעלולה על סמך הספקולציה הלא מבוססת הזו לסכן את כספי על מופע מאוד-מאוד יקר.    

ראיתי את ההופעה הזו בלונדון, באפריל השנה. וכאן אני מפרסמת את הביקורת, שהיתה אמורה לעלות מתישהו ב-ynet, אבל בסופו של דבר נגנזה.

 * * *

אש על הבמה

גשם של כוכבי זהב נוחת לפתע אל תוך הקהל. זה קורה בסוף ההופעה של ביורק. תזמורת הנשפניות שלה, בבגדים בצבעי אש, שלאורך ההופעה ליוו אותה מהצד, מקיפות אותה הפעם, רוקדות סביבה והופכות למקהלה.  5000 לונדונים נרגשים, שחשבו שהקסמים של ביורק כבר אזלו, נפתחים בהשתאות אל הפלא הנוסף, האחרון. בתוך אולם האמרסמית' אפולו המפואר, ב-14.4, החיוכים שלה ושל הקהל שלה נשזרים להסכמה – זו היתה הופעה מיוחדת.
 
אבל לפני השיא הסופי הזה יש המון שיאים נוספים, ולמעשה ההופעה כולה היא רצף של ריגושים. ביורק – שהטוטאליות שלה מתפשטת על פני שטחים עצומים בלי להתעמעם או להיחלש, מעניקה תשומת לב פרטנית לרוב שירי אלבומה האחרון, Volta, אבל יש נציגים מכובדים גם לשאר אלבומיה, בעיקר Homogenic ו-Medúlla.
 
לבושה שמלה תיאטרלית שמופרזותה טבעית לה, ביורק לא מפסיקה לרקוד במשך כל ההופעה. ריקודי רוק אנרגטיים, ריקודי נשף חגיגיים, ריקודי בטן מתפתלים. קולה הייחודי נוכח בכל תנועה – זהו הגוף, אבל התלבושות שעוטפות אותו משתנות: פופ מלא גוונים, אלקטרוניקה מונוטונית, ג'אז אוורירי, קצב עממי ורוק עתיר באסים שהולמים בבטן ונספגים בה.        
 
והכל מלא אצלה ברגש, שגם עטיפותיו הצבעוניות לא מסוגלות להסתיר אותו, כמו הנסיכה על העדשה, שלמרות השכבות שהפרידו בין שתיהן, התגלתה נסיכותה האמיתית. התאורה דומיננטית לא פחות ממנה. כבר בתחילת ההופעה יש אש על הבמה – לא רק כדימוי, אלא גם פשוטו כמשמעו. הנגנים והמקהלה, אף הם בתלבושות ססגוניות, נכנסים איתה לבמה בתהלוכה טקסית ומלווים אותה לאורך כל ההופעה, אבל בו זמנית מהווים גם את החלק האנושי שבתפאורה ובתאורה. וכאשר ביורק שרה, לא רק שהיא אינה נבלעת בתוך הקרקסיות המרהיבה שסביבה, אלא גוברת עליה בשירה ובתנועה, מעניקה כוחות לקהל להעניק לה כוחות כדי שתמשיך להעניק לו כוחות במעגליות לונה פארקית מסחררת.
 
הקהל הלונדוני ממחיש את חיבתו אל ביורק באופן ויזואלי בולט. יש באולם ילדות, נשים וגם גברים שנראים – בבגדים, בתסרוקות ובאיפור – כמו חיקויים שלה מכל תקופות חייה כזמרת ולצדם קהל סולידי, אם כי חם ונלהב לא פחות. ובכלל, לא חייבים להכיר לרוחב ולעומק את המוזיקה של ביורק כדי ליהנות מחוויית ההופעה הזו. מספיק פשוט להיות שם – לראות ולהקשיב, והחיוך כבר מתלבש מעצמו על הגוף, מבחוץ ומבפנים, ולא עוזב אותו גם שבועות ארוכים אחרי – ולא מדובר כאן בהגזמה מופרכת, אלא בעובדה ממשית.