לפני השיר "שלך", בעיצומה של ההופעה אמש (מוצ"ש) באמפי וואהל, פארק הירקון, יעל נעים מפזרת את שערה ומספרת שבצרפת, כהקדמה לשיר הזה, היא מזהירה את הקהל שתיכף ישמעו הרבה פחחר פחחר, ושלא ידאגו. זאת עברית. "פה", היא מחייכת, "אני לא צריכה להסביר את זה".

והנה אחד מההסברים להצלחה הבינלאומית של נעים. חוסר הפחד שלה מחיתוכי ה-ח' וה-ר' הגרוניים האכזריים. היא לא מעדנת אותם. פשוט עוברת בטבעיות מעברית לאנגלית ולצרפתית תוך ששרה את שיריה היפים והקליטים. ונהנית, רוקדת בעמידה ובישיבה במהלך נגינה על הפסנתר ובגיטרה.

לא הכל נפלא במציאות של שיריה. ב"פריז", השיר הפותח (את האלבום ואת ההופעה), נעים שרה "אם כל כך טוב לי פה, אז למה שוב אני בוכה ומשתגעת". ולפני השיר "ישנתי" היא מספרת שכתבה אותו בפריז כאשר הרגישה רחוקה ממשפחתה ומחבריה, ואחרי שחבר שלה עזב אותה. "טוב שלפחות יצא מזה שיר", היא מצחקקת עכשיו. אבל מאוחר יותר היא גם תצרח פתאום, תחדד את קולה הרך לזעקה בשיר ""Why Do We, שבו תנהל עם הקהל דיאלוג שירי סביב מוקד הכאב והעונג שבמילים "fall in love".

וכך נעים עברה בקלילות בין עצב לשמחה, תקשרה עם הקהל ואלתרה. נעימת הפסנתר שניגנה לפני השיר "The Only One" הזכירה לה את "הללויה" האירוויזיוני, והיא התחילה לשיר אותו, ואז החליפה את המילים ל" I'm Singing In TheRain לפני שהתאפסה על השיר הנכון. ושוב שילבה בין ביטחון לביישנות כששלושת נגניה המוצלחים מתמרנים בין גיטרות לקלידים, כלי הקשה ואקורדיאון. ומדי פעם נעים לבדה על הבמה, מחלצת שירים מהגיטרה האקוסטית ושבריריותה ממלאת את כל החלל.

ושוב היא מפטפטת עם הקהל בין השירים. ובין ריקוד לריקוד ברגליים יחפות היא מספרת שבימים האחרונים החליטה לעשות כושר ורצה כל יום על שפת הים "וקיבלתי יבלות ברגליים". אחר כך מזעיקה את דויד דונאטיין שותפה לאלבום ש"יבוא להציל אותי לפני שאמשיך לדבר שטויות". והוא מתייצב משועשע בחזית, מדגים את המילים שלמד בעברית ("מה העניינים", "גדול", "חבל על הזמן" ו"סבבה") לפני שעובר לכלי ההקשה תוך כדי שירה איתה.

ואז היא מנגנת על הפסנתר צלילים מוכרים והאנשים מולה מזהים את הלהיט העולמי "New Soul". ורגע לפני שהשיר מזדמר, נעים מספרת את הסיפור שמאחוריו: "לפני הרבה שנים הייתי בטוחה שאני 'נשמה עתיקה'. למי שלא מתמצא בגלגולי נשמות, מדובר בנשמה שהתגלגלה כמה פעמים בעולם והספיקה להיות כל מיני אנשים, למשל מוצטרט וכאלה, עד שבסוף היא נהיתה ממש חכמה. זה מה שחשבתי על עצמי בהתחלה, אבל אז החיים האמיתיים התחילו, ובסוף הגעתי למסקנה היחידה שזאת הפעם הראשונה שלי בכדור הארץ"…

אחר כך היא ביצעה שני שירים בסימפטיות הכריזמטית שלה לפני ההפסקה הסמלית שהביאה את ההדרנים – "פחד", "שבע בבוקר" ולסיום שוב, "הנשמה החדשה" המפורסמת. הפעם בעטיפת גיטרה. ואקורדיאון. וכל הנגנים בחזית. חלק מהקהל עומד על רגליו, מוחא כפיים במתינות ושר בעדינות את הלה-לה-לה. אבל השיר מתגבר, ואיתו עוצמת מחיאות הכפיים, וכבר כולם על הרגליים. נעים עם נעים, שקופצת בפראות עם דויד דונאטיין ומשחקת במילות השיר עד שהן הופכות ל"מיאו" ולבסוף לצליל נביחה. והיא לא מסתפקת בכך. "בואו נהפוך להיות מקהלת ענק", היא מפעילה את הקהל, שלאורך כל ההופעה שמח לשתף פעולה איתה. וכך, עדיין במהלך ""New Soul נעים מחלקת את האמפי לשלושה אגפים ולכל אחד מהם מתאימה מנגינה. קול גבוה לצד ימין, בינוני לאמצע ונמוך לצד שמאל. ואז היא מנצחת על שלושת הקולות המושרים בו זמנית. וזה יוצא יפה, למרות ההיסוס שמחליש מעט את הקהל. "ועכשיו", היא מכריזה, "כולם להחזיק את הצליל הראשון ביחד"! וזה בדיוק מה שקורה למרבה היופי. "מעולה", היא מתלהבת".

אכן. מעולה.

פורסם ב-ynet ב-03.08.08