יואב יצחק, "כמה טוב שבאת"
8 בינואר 2009מאור כהן, שירי חנוך לוין, "אטומיק", "בוסה", יוסף מנור שפינדל, שירו שיר, פוגה קטנה
8 בינואר 2009
מי שחושב באיוולתו שעדת הרוקיסטים, ובפרט התל-אביבים שביניהם, עסוקה רק בעצמה, אדישה לזולתה ונוהגת בשטחיות אסקפיסטית – היה צריך להיות אמש ב"לבונטין 7". הרבה רעש היה במועדון ההופעות התל-אביבי הזה בין אחת עשרה בלילה לשתיים בלילה. רעש טוב של רוקנרול מוכפל באנרגיות של אכפתיות והתגייסות למטרה שהיתה משותפת למוזיקאים – שהופיעו בהתנדבות, ולקהל – שהסכום ששילם לכרטיס נתרם לעמותת "רטורנו". כפר הגמילה שאליו יגיעו התרומות מטפל בבעיות התמכרות, כמו של ליאור רשף מלהקת "ליליפוט", שבעקבות מצוקתה חבריה יזמו את הערב הזה. מלבד רוחב הלב, היה עוד מכנה משותף בין הזמרים -הכריזמה. כל אחד בסגנונו הטעין אותה בשיריו, וכלי הנגינה שיתפו פעולה במיומנות ובשאר רוח ונשמעו במיטבם בזכות הסאונד המצוין של אביב מארק, הסאונדמן של לבונטין 7.
"דפנה והעוגיות" פתחו עם המוזיקה הקרנבלית שלהם. לפני השיר האחרון, דפנה קינן הסולנית הפעילה את הקהל: "יש בשיר הזה שורה רפטטיבית. תחזרו עליה איתנו. תשירו". וכך, עשרות האנשים שבאולם הדחוס שרו שוב ושוב: "העתיד נראה מבטיח", ובאותם רגעים הוא אכן נראה כזה מרוב רצון טוב.
בחצות (תזמון מדויק עם שמם) התייצבה על הבמה להקת "מידנייט פיקוקס". הקהל העתיר עליהם אמפתיה ובלונים, ואיתן רדושינסקי הסולן פיזר בחלל את התערובת הלא נורמלית אך מאוזנת של רוק מערבי וערבי, שובב ועמוק.
"מוניקה סקס" הפעילה עוצמה וחיוכים – בינם לבין עצמם ובינם לבין הקהל. אחרי השיר "איש קש", כשנדמה שהלהקה מיצתה את מכסת השיאים, עלה לבמה האורח הראשון שלהם, מאור כהן. מתברר שהלהט הגבוה במיוחד של הערב הזה היה בעצם צל דהוי לעומת האנרגיות שהחלו לקפץ על הבמה. "תגיד לי למה אתה לא ישן?", שרו כהן, מוניקה והקהל את השיר "השכן". "כי אני זה השכן!". ופתאום, היה נדמה ש"שיר השטות" הזה משקף בעצם את הנעשה במועדון – חוסר הסכמה להירדם כשאדם קרוב נזקק לך. צרחות ידועות, מקפיאות-מרתיחות, נשמעו לפתע והג'יברישיות שלהן בנתה הברה אחרי הברה את השיר "ריקי", גם הוא של "זקני צפת". אחרי שכהן עזב הגיע האורח השני – חמי רודנר. "אני מתרגש, כי זאת הפעם הראשונה שאני מופיע איתם", הוא העיד, וכאשר שר את "השמיים הגבול" אפשר היה לחוש שהפזמון מתאר את ההתרחשות שבמועדון.
להקת "ליידי די" סערה גם כן, אבל הפעם הסופה נצבעה בנשיות. בשלב ההוא רק עשרות בודדות של קהל נשארו, אבל הן שרו מבלי להפחית מהמאסיביות שבשיריהן וריעננו בקאוור לשיר "גברים מקצוענים" של להקת "בלאגן".
השעה כמעט שתיים בלילה ורונה קינן עולה. "אני חושבת שמתבקש שאשיר רק שיר אחד", היא אומרת בצניעות. רק היא והגיטרה על הבמה. צלילות קולה משרטטת לאט את השיר "מבול". "והכל יקפא פתאום", היא שרה. וזה בדיוק מה שקורה לרגע, בתוך ההקשבה המהורהרת, כשהנתינה הופכת לקבלה והצלילים לשקט.
אירוע התרמה, מועדון לבונטין 7 תל אביב, יום ה' 11.12.08
פורסם ב-ynet ב-12.12.08